מצאתי את זה בבלוג "פתיתים" של ירון.
אומרים שזה של אלתרמן, מ"הטור השביעי", משנת 55 למאה הקודמת.
יפה לראות כמה אנו צועדים במקום. המלחמות מלחמות, התקשורת חיה בבועה שלה בגוש דן (לא לדאוג, בסבב הבא אני מהמר שגם גוש-דן יהיה לוח מטרה). עולם כמנהגו הורג.
.
נְשַעֵר כִי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
תּוֹתָח קָט, בֶן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים
יְרִיָה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִלְבַד,
אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.
נְשַעֵר כִי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
מִזְדַמְנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַסְבִיבָה?
וּמֵשִיב הַנִשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך…
הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְבִיבָה דּוֹמֵמָה.
רַק מִפַעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְלֶאכֶת,
יוֹרֵד אֵיזֶה פָגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵמָה
בְשֶטַח מַזְכִירוּת-הַמַעֲרֶכֶת.
חוּץ מִזֶה כִמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְפוּס.
וְאוֹמֵר הַשֵנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
אֵין עִילָה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָזוּקָה אֻומְלָלָה
הַיְשַר בַחַלּוֹנוֹת וּבַדְלָתַייִם.
לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.
וְאוֹמֵר הַשְלִישִי: כֵן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
אִם נַגִיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָאֵלֶה.
תְמוֹל אֶצְלֵנוּ כִמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִקְרָה –
אֲבָל מֵילָא.
כַךְ דִבְרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִי (שֶנִימַת
אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִי שֻכְנַעְתִי כִמְעַט
מִן הַיַחַס הַזֶה הַסְטוֹאִי.
וְרַק רַחַש סָפֵק בִי שָאַל, אִם אָמְנָם
לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִכְנוּעַ
לוּ שָכְנוּ בֶאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
וְהָיוּ מְקַבְלִים “רַק” פָגָז לְשָבוּעַ…
רַק פָגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת
אֲחָדוֹת בְכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת…
יִתָכֵן כִי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְקוֹל
לְסַלֵק וִיהִי-מָה כָל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ…
יִתָכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְלִי כָל
הִסְתַיְּיגוּת… מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶרֶךְ הָרוּחַ…
הָעִיקָר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַשְנוּ מִכְבָר)
אֵינוֹ כֵן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם…
הָעִיקָר הוּא שֶקְצָת בְרִחוֹק מִן הַסְפָר
קַל לָדוּן בַדְבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְתִיבִיזְם…
זֶה מַשְפִיעַ.. מַשְפִיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
שֶל דֵעוֹת. טוֹב דִיוּן שֶצָלוּל וּמַקִיף הוּא,
אַךְ נִקְבַעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַרְשָן
גַם לְפִי הַמָקוֹם שֶמִמֶנּוּ מַשְקִיף הוּא.
.
נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט”ו (1955) (תקופת הפדאיון)
.
אבל כדאי גם לקרוא את השיר הבא שלו. מישהו אמר לי ששבועיים לאחר פרסומו, פנה בן גוריון וביקש רשות להדפיס את השיר ולחלק אותו לכל חיילי צה"לץ וכך היה.
עַל זֹאת / נתן אלתרמן
בְּעֶצֶם יְמֵי הַקְּרָבוֹת נִתְעוֹרֵר עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ
שַׂר-הַבִּטָּחוֹן וְהוֹסִיף לַנֶּאֱמָר כָּאן אֶת תֹּקֶף סַמְכוּתוֹ
הַמְּפֹרֶשֶׁת. מַעֲשֵׂהוּ זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַשְּׁכִיחִים
בְּפָרָשׁוֹת מִלְחָמָה, שָׁוֶה כָּל שִׁיר שֶׁהוּא, הֵן מִצַּד
הַתַּכְלִית וְהֵן מִצַּד הַמּוֹפֵת וְהַכֹּחַ הַפְּנִימִי.
חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ… נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"… וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו…
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.
זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.
יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.
מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים…
טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!
וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל "מִקְרִים עֲדִינִים"
אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה.
וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים,
עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה.
אַל יֻגַּד "רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר".
פְּרָט וּכְלָל
הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק,
אִם הַכְּלָל כָּך מַקְשִׁיב לוֹ לַפְּרָט הַמְּסַפֵּר
וְאֵינֶנּוּ חוֹבְשׁוֹ בַצִּינוֹק!
כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,
מִי בְּפֹעַל
וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,
נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",
לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.
אַכְזָרִית מִלְחָמָה! הַמַּטִּיף הַתָּמִים
בְּאֶגְרוֹף מִפָּנֶיהָ יֻחְזַר!
אַך לָכֵן
צַו הַיֹּשֶׁר וְצַו הָרַחֲמִים
לוּ יִהְיֶה בָהּ כָּמוֹהָ אַכְזָר!
וְלִקְהַל הַמְּפַיְּטִים רַק עַל קֶסֶם הוֹדָהּ
וְתוֹרְמִים לָהּ רַק דְּבַשׁ עַל מִרְדֶּה
לוּ יוּכְנוּ בְיָדָהּ עֳנָשִׁים שֶׁל פְּלָדָה!
בָּתֵּי דִין צְבָאִיִּים שֶׁל שָׂדֶה!
תְּמֻגַּר הַשַּׁלְוָה הַלּוֹחֶשֶׁת "אָכֵן"…
וִירֵאָה אֶת פָּנֶיהָ בָרְאִי!
יַעֲמֹד הַחַיָּל הָעִבְרִי! יִתְגּוֹנֵן
מִקֵּהוּת הַצִּבּוּר הָעִבְרִי!
וּמִלְחֶמֶת הָעָם, שֶׁעָמְדָה לִבְלִי חָת
מוּל שִׁבְעַת הַגְּיָסוֹת
שֶׁל מַלְכֵי הַמִּזְרָח,
לֹא תֵחַת גַּם מִפְּנֵי "אַל תַּגִּידוּ בְגַת"…
הִיא אֵינָהּ פַּחְדָנִית כְּדֵי-כָך!
הטור השביעי, ספר ראשון, תש"ג-תשי"ד, ספרית פועלים