ה"כוכב נולד" של הגיקים

(הפוסט הזה הוא טיוטה מימי רשימות, ולכן חוסר העדכנות המסוים שלו)

גם לנו מגיע, לא?

תכנית הטלוויזיה של רשת ABC נקראת American Inventor, ולאחר צפייה במספר קטעים ממנה, אני חייב להגיד: וואו!

התכנית פותחה על ידי סיימון קוול (Simon Cowell, האיש המוביל כבר זמן רב במבטא אנגלי ובאגרסיביות יצירתית את American Idol (השייכת דווקא לרשת הטלוויזיה FOX)) וצוות ההפקה של American Idol, תכנית הטלוויזיה שמאפשרת לפשוטי העם להוכיח שהם זמרים דגולים שטרם התגלו.
אם לסכם את התכנית במשפט אחד, אז ניתן לומר שהיא סוג של מצגת חיה בפני "משקיעים" (הייתי אומר Road Show, אבל זה יותר Show מ-Road
), של ממציאים ויזמים הנדרשים במספר דקות להציג את המצאתם ולשכנע שהמצאה זו עונה על צורך או יוצרת צורך באופן כזה שיהיה ניתן לייצר בעלות סבירה, יהיה קשה לשכפל אותה על ידי מתחרים והכי חשוב – יהיה ניתן להרוויח ממנה. כי זו בעצם הסיבה האמיתית לקיומה של אמריקה, לא?

המתווה של התכנית כולל צוות שופטים המסנן את כל המופיעים בפניו לרשימה קטנה של המצאות בעלות פוטנציאל. הממציאים הנבחרים יקבלו 50,000$ להמשך פיתוח המצאתם, ויציגו את ההמצאה המשופרת בשנית מול אותם השופטים ומול הצופים – אשר יהיו שותפים להחלטה איזו המצאה ראויה לפרס הגדול – מיליון דולר.

צוות השופטים כולל ארבעה (הפרטים הנוצצים אודות הצוות הם מתוך אתר התכנית, בתוספת הארות שלי):

ed_evangelista.JPG

Ed Evangelista

הפרסומאי – מנהל קריאטיב במטה של סוכנות הפרסום JWT בניו יורק. בעל תואר באמנות מטעם ה-School of Visual Arts בניו יורק.
תיאור קורות הקריירה שלו, על פי אתר התכנית נוטף השארם השיווקי-מצליחני, מגלה כי הוא היה שותף למסעי פרסום רבים וזוכי פרסים ללקוחות רבים וגדולים כגון חברת הפיננסים מריל לינץ`, תאגיד היהלומים דה-בירס, וודקה סמירנוף ושעוני רולקס.
וכמובן, כיאה וכיאות לתדמית, הוא אספן מכוניות נלהב, כאשר המכונית האהובה עליו, כראוי לאיש קריאטיב – היא איטלקית.
כיאה לאיש פרסום מצליח וגבר-גבר תחביביו גם כוללים בנית בתים (?!), דייג, שיט בסירות ואיגרוף. חי כיום בלונג איילנד עם אשתו ושני ילדיו.
פתח לאחרונה אתר משלו, אם אתם מתעקשים.
בתכנית הוא דווקא מפגין יותר צנוניות מאשר שאר חברי הפאנל, ופחות כריזמה מזו שהיינו מצפים מתיאור כה נוטף של פרסומאי.
אולי זה בגלל האיגרוף.

mary_lou_quinlan.jpg
   Mary Lou Quinlan

אשת השיווק – כונתה "האופרה" (על שם אופרה ווינפרי) של השיווק על ידי המגזין הכלכלי "וול סטריט ג`ורנל". מייסדת סוכנות המיתוג Just Ask a Woman העוסקת בשיווק לנשים. המציאה שיטת מחקר בשם Talk-TV ששינתה את הדרך בה חברות מבצעות מחקרי שוק. שיטה זו יוצרת סביבת מחקר המחקה תכנית אירוח אנרגטית המאפשרת לנשים להתבטא בחופשיות ולא להרגיש כעכברות מעבדה בקבוצת מיקוד (מכאן כנראה השיוך לאופרה).
מארי ייעצה לחברות גדולות באמריקה כגון יצרנית דגני הבוקר קלוגס, יצרנית הקוסמטיקה אסתי לאודר, חנויות הענק וול-מארט ובלומינגדיילס ואפילו… יאהו!
היא כמובן גם סופרת מצליחה בתחום השיווק, כותבת בעיתונות ומרצה מבוקשת. עבדה בעבר בפרסום ויחסי ציבור. חיה בניו יורק עם בעלה, ג`ו.
שוב, כמו אד, מארי, למרות הרקע המפואר שלה – מתגלה כקישוא שאין לו הרבה מה לומר מלבד תנועות מבוכה והבעות פנים אקספרסיביות של השתתפות וסימפטיה אמפטית עם המשתתפים החרדים.

doug_hall.JPG
Doug Hall

הגיק – כן, צריך גם אחד כזה. בכל אופן צריך לכבד את שם התכנית. החל את הקריירה בגיל 12, כממציא ומשווק אביזרי קוסמות ולהטוטנות.
לאחר סיום תואר בהנדסת כימיה באוניברסיטת מיין, הצטרף ל"פרוקטר אנד גמבל",שם התקדם לדרגת
Master Marketing Inventor (מה זה?!), ואפילו המציא ושיווק תשע המצאות בתוך שנה (אני מקווה שזה לא מזון).
הוא המייסד והמנכ"ל של
Eureka! Ranch, ‏
Think Tank (מכון מחקר וחשיבה, אין לי הגדרה טובה יותר) העוסק בסיעור מוחות ויצירתיות למען המצאת מוצרים ושירותים חדשים לטובת אמריקן אקספרס, פורד, נייק ווולט דיסני. הוא אף זכה בפרס "יזם השנה" של Ernst & Young.
כן, גם הוא כותב ספרים מצליח, מרצה מבוקש ואורח פופולרי באמצעי התקשורת.
כיאה לגיק, דאג הוא שמנמן, קירח (אבל בלי זנב הסוס, תודה לאל על (מניעת) קלישאות קטנות!) ועם חולצת הוואי שתגרום סחרחורת גם לעיוור צבעים. הוא למעשה היחיד שמצליח לתת למשתתפים איזה פידבק מעשי אודות ההמצאה שלהם.
כן, הוא הגיבור שלנו.

   peter_jones.jpg
Peter Jones

המבטא אנגלי – יוצר משותף / מפיק / שופט. האיש שבקלות היה יכול לקבל תפקיד ראשי בפרק הבא של "בריג`יט ג`ונס". כנראה שחוק בתכניות האלו הוא שצריך להיות גבר לבן בעל מבטא בריטי בולט.
אחד מאנשי העסקים המצליחים והמגוונים בבריטניה, אשר תחומי העניין שלו כוללים תקשורת, שירותים עסקיים, אופנה, נדל"ן, ובידור (בעית התמדה? קשב וריכוז?).
מייסד חברה בשם
Phones International Group, העוסקת, בעזרת חברות בנות, בעיקר בתקשורת אלחוטית (ואת תרצו, יש סרט תדמית אודות החברה. רק 150MB. כנראה שהוא מרוויח לפי נפח תעבורה). החברה הוקמה ב-1998 וצפויה להכנסות של 500 מיליון דולר השנה.
לפיטר יש ניסיון טלוויזיוני קודם כחבר פאנל בריאליטי העסקים
Dragon`s Den של ה-
BBC בבריטניה. תכנית זו יותר דומה לגיוס כספים מסורתי של יזם מול קרן השקעות/הון-סיכון, כאשר הרווח הוא היעד העיקרי, ולא היצירתיות הטכנולוגית (שניתן גם יהיה להרוויח ממנה). יותר קטע של "אני אעשה עליכם רושם – ואתם תתנו לי כסף".
התכנית מצולמת באיזו עליית גג חשופה, כמו היה זה סרט גנגסטרים בריטי, עם חבילות של כסף על שולחנו של כל "משקיע". נסו לצלוח את המבטא הבריטי הכבד
בכמה קטעים מסתיו 2005.
ב-2005 הוא יזם את חברת
Peter Jones TV, המפיקה את
American Inventor.

(בגלל הזמן הרב שלקח לי לכתוב את הפוסט הזה מרבית חברי הצוות כבר התחלפו (חוץ מפטר, כמובן), אבל נמשיך הלאה, כי אני כבר רוצה לגמור את הפוסט הזה….)

 טוב, בואו נמשיך הלאה, החשובים באמת הם הממציאים. מה אגיד לכם, אנשים. יש גיקים שאסור להם לראות אור שמש. כדאי שתתרוקנו לפני שנתחיל.

 * ל-Brian J. Conant יש המצאה שהיא למעשה קטגוריות מוצרים חדשה, מעבר למותג – Fart Deodorizer… שימו לב גם לדיון שמתפתח אודות הבעיה האמיתית, אותה המוצר אינו פותר.

[youtube fE-OZeiawoI]

אבל בריאן לא אמר נואש והלך עד הסוף עם המצאתו, אותה שיכלל לכלל מגוון רב של מותגים, אותם כל אחד ואחת מכם יכולים לרכוש כבר היום.

ולאחר שהבנתם קצת את הקונספט, בואו ונעבור לחומרים קצת יותר, אהמממ…, קשים.
קבלו את מר Hector Ortega.

 גם הוא לא אמר נואש ואת ה… ה…. דבר הזה, אפשר לרכוש בעולם האמיתי. כן, יש אתר.

day after day

הנה אנקדוטה משעשעת. אני מאוד אוהב את השיר Day after day של Badfinger. שנים שמעתי אותו תוך התענגות על הגיטרה המייבבת. ולא שייכתי. רק לאחרונה למדתי שהאריסון היה המפיק של התקליט שבו הופיע השיר הזה, וגם ניגן בשיר הזה…

תנובה

חופשת פסח. אתם לוקחים, שמחים וטובי לב, את הילדים לסרט על הבוקר.
אולם חשוך. פופקורן? יש! שתיה גדולה? יש! כולם מוכנים לעשות כיף? כן!
ואז… בפרסומות שלפני הסרט, מגיע הדבר הזה…

איך אומרים באנגלית: …This is wrong on so many levels

ברכות אנשי "תנובה"! הצלחתם ליצור את סרט הפרסומת הראשון שגרם לי, לראשונה בחיי מדושני הבורגנות, לפצוח בחרם צרכני.

את הסרטון הזה (שהוא קפיצת מדרגה שלילית לפרסומת הקודמת עם הילד המעצבן שמחכה לקרלו היומי שלו בארבע אחה"צ) קיבלתי לפרצוף, כאשר הלכתי בחופשת הפסח, עם שלושת ילדי, לצפות בסרט המופלא "הורטון שומע משהו", וזה הגיע ללא אזהרה במסגרת רצף הפרסומות שלפני הסרט.
המיקום היה "סינימה סיטי", שזה באותו הבניין של הנהלת "תנובה". הו, המקריות.

ברור לי שלפרסומות יש כוונות שונות, שכולן מתנקזות לכיס כלשהו, אבל מה "תנובה" מנסה להשיג בפרסומת הזו, אלוהים יעזור לי להבין.

כן, אני מכיר את התיאוריות שיגידו שילדים מרגישים חסרי אונים ובלי שליטה על עולמם, מנוהלים תמידית על ידי הוריהם, המפלצות, שכל הזמן אומרים להם "לא", ולא נותנים להם לחיות את החיים הטובים שאלוהי הפרסומות כל הזמן מבטיחים להם, ורק "קרלו" הקולי הוא נקודת האור בעולם, הפעם היחידה שהוריהם השליליים מסכימים שזה טוב עבורם, ואם ההורים מסכימים – אז זה בטח משהו מוצלח ביותר, שקיבל את חותמת האישור מהדרג הגבוה ביותר בחייהם.

יוצרי הדרק הזה מניחים שהאפשרות ל"שיקום הסמכות ההורית" עבר ממזמן את נקודת האל-חזור והשליטה עברה לידי החמודמודים שלנו. רק תעשו מה באלכם, בראשלכם. אנחנו נשב בצד, בחושך, ונראה אתכם מנהלים את העולם מגובה מטר.

אני יודע שחלק מכם יחשבו Play down – מה אתה רוצה? תרגיע. כולה קריצה מחויכת, הפוך על הפוך, ילדים לא ישנו את עולמם בגלל פרסומת של חצי דקה.
זהו, שאני לא רוצה להירגע. אני, עד להודעה חדשה, הפילטר בין הילדים שלי לבין העולם. אני לא שולט על הכל, אבל איפה שאני יכול – בהחלט כן.
ילדים הם כר נוח להשפעה, הם מקבלים פעמים רבות דברים כפשוטם ולא תמיד מבדילים בין דמיון למציאות. אני לא מעונין לתת אפילו פתח צר למסרים כאלו, בטח לא מחברה שהסיסמית שלה היא "החיים על פי הטבע".

חרא בלבן "תנובה". אם אתם מעיזים להסית את הילדים שלי נגדי, להראות להם שה"לא" שלי שווה לתחת ושהם יכולים לשים עלי פס כולל ואנדליזם – פתחתם איתי חזית שתתנהל לאורך מקרר הסופר, מקצה לקצה, מהגבינות, דרך המעדנים ועד לחלב. גם לבשר שאתם משווקים.
ולא, זה לא משרד הפרסום ("מקאן אריקסון" במקרה זה). הוא יכול להציע מה שבא לו. האחריות עליכם. אתם אישרתם את זה.

ב"עידוד" המחאה ו"הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה" הוסיפה "תנובה" בתחילת הפרסומת המשודרת בטלוויזיה מעין אזהרה: "אל תנסו את זה בבית" (סרטון גרסת הטלוויזיה), המועברת גם על ידי השובב הנודע והמאויר, קרלו. מן הסתם אם האזהרה היתה מופיעה בסוף התשדיר ומוצגת על ידי אדם מבוגר, בשר ודם, היה להם אפקט ממשי יותר.
כמובן בפרסומת בקולנוע האזהרה הזו כלל לא הופיעה. טוב, שם אין "רשות שנייה".

באתר הרשות השנייה, מיתממת תנובה בתגובתה:

"תשדיר הפרסומת, הפונה לקהל האמהות והילדים גם-יחד, נועד לספק לצרכנינו מידע על המעדן ולהעלות את המודעות לערכו התזונתי. המסר מועבר באמצעות תשדיר הומוריסטי וחביב, המציג מעשי קונדס של ילד הבוחן את גבולות ההתנהגות המותרת, ובוחר לבסוף במעשה חיובי – אכילת המעדן. בכך מעבירה הפרסומת מסר חינוכי של גבולות המותר והאסור. לבקשת הרשות השנייה, הוספנו בתחילת הפרסומת משפט הבהרה אותו אומר קרלו: ’אל תנסו את זה בבית’".

"…ובוחר לבסוף במעשה החיובי – אכילת המעדן." "בוחר" לאחר שכבר עשה את כל המעשים שנדרש שלא לעשות.
גם את המעדן הוא לקח מבלי לשאול וקיבל הסכמה לכך רק לאחר שכבר לקח את המעדן, ועל פי מעשיו הקודמים – הוא גם היה אוכל את המעדן מבלי להמתין לאישורה של אימו.

מסתבר שאני לא היחיד שמתעצבן. גם פ בן סירה, איתו אני בהחלט מסכים, גם בקטע של השימוש בשיר "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת", שמזה זמן רב מסמל את חוסר היכולת של גברים לקבל תשובה שלילית מנשים ועמידה בגבולות שאדם אחר מציב לך. זו רק המשכיות לביטול ה"לא" שנשים חוות בחייהן הבוגרים, אם בעבר זה היה על רקע של "בין המינים", אז הנה גם ה"גבר" הצעיר במשפחה ממשיך לנהל אותך ולהתייחס אליך כמו משרתת שרק נועדה לספק את צרכיו הילדותיים.

יש גם עצומת מחאה נגד הפרסומת הזו. אני אחתום מייד לאחר פרסום פוסט זה. אתם מוזמנים גם.

גם חנה קאופמן במדור הפרסום של NRG.

בנפתולי החיים

מורן מ"שמוליק קיפוד"

דיון בפורום "הורים לתינוקות" ב"תפוז".

נאמנוש מ"TheMarker Cafe"

אז כדאי ש"תנובה" תזכור שכל עוד שנותן הביס הוא לא בעל הכיס, כדאי לשדר מסרים שלא מערערים את מעמדו של בעל הכיס, אחרת את מוצרי תנובה אל ביתו לא יכניס.