ירח צהוב צוחק מלמעלה
מרחף ושט מעל אגם עמוק.
אני כורע מעליך, את הישנה.
רוצה להעירך, אך אני יודע כי את תשני לעולמים.
והירח והאגם כבר לא יעזרו לי
כי נשארתי לבד, והירח כבר שחור
ולי רק נשאר לחזור לביתנו, והדרך ארוכה מאוד, ארוכה מדי,
ארוכה מכדי שאגיע לשם חי.
(יום רביעי, 13/12/1988, בווסט, רמת הגולן: השורה הראשונה בשיר זה החלה כסתם משפט שכתבתי במכונת כתיבה והתגלגלה לשיר – השיר הראשון שכתבתי בצבא. מישהי שעבדה אתי בשלישות (מערד או דימונה, כמדומני) ראתה ואהבה את השיר וביקשה אותו, אז נתתי לה)