רקורסיה של משברים

פרסומת שהופיעה בבלוג אבטחת המידע שלי:

והפרסומת מובילה לדף תואם (אל תדאגו, לא ארוויח על הקישור הזה… הקישור לא פעיל נכון לספטמבר 2013). הקליקו על התמונה להגדלה.

.

רגע.
המשבר הנוכחי לא התחיל בגלל ששוק ההון, בסיוע "מכשירים פיננסיים" (מת, מת על הביטוי הזה! הוא חזק!), גרם לכך שמשכנתא שלא שולמה בארה"ב גרמה לפיטורים ולפנסיה מצטמקת בישראל?
ואני עוד לא מדבר על ההבטחה של "ללא הפסדים 100% התחייבות לרווחים".

אז זה רק נדמה לי או שדבר לא השתנה? שכך נזרע זרע הפורענות למשבר הבא?

.

יהודה זיסאפל – המפטר הרגיש. הצד השני של המטבע.

בסוף השבוע הזה התפרסמה במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" כתבה על נקודת המבט של המנהלים המפטרים במשבר הנוכחי.
קשה, קשה להם.

נתמקד במרואיין הבכיר מר יהודה זיסאפל, מבעלי קבוצת "רד-בינת".
מר זיסאפל מצוטט בכתבה:
"הקשר בין ההנהלה לעובדים הוא קשר רגשי כמעט, כמו משפחה, ולכן כשצריך לצמצם זה תהליך כואב, למרות שמבחוץ נראה כאילו בהיי-טק האצבע קלה על ההדק ומגייסים ומפטרים כל הזמן. אמנם אני לא מעורב ישירות בפיטורים בחברות שלי, אבל זהו תהליך שאנחנו חושבים עליו המון ומנסים למזער אותו. גיוסי עובדים בהיי-טק נעשים בצורה מאוד יסודית, אבל כשיש צורך חותכים, וזה קשה. להיפרד מעובד שהוא בבחינת שותף שלך זה כמו גירושים, ושותפים טובים מבינים את זה. בחוץ פחות מבינים."

מעולם לא פגשתי אישית במר יהודה זיסאפל. רק ראיתי את תמונתו מדי פעם בעיתונים, כאשר הוא או אחיו, זהר, בעלי "רד-בינת", צולמו בעת תרומת ציוד מחשב כזה או אחר לקהילות נזקקות. תמונות יחסי-ציבור המקדמות את תדמיתם האישית ותדמית חברתם.
רק שמבפנים, בתוך הקבוצה, זה עובד קצת אחרת.

בין השנים 1997-1999 עבדתי במסגרת קבוצת "רד-בינת". כן, "קבוצה" זה שם מגדיל, שם עם נפח. אז בפרונט של הקבוצה יש את מה שזיסאפל אוהב לקרוא לו "הייטק", בעיקר חברות מתת-הקבוצה "רד" (אותה מנהל אחיו). בצד השני יש את תת-הקבוצה "בינת" (אותה מנהל יהודה) שעוסקת יותר במכירת חומרה ותוכנה ומתן שירותי מחשוב שונים.
אני עבדתי בחברה קטנה שהתפצלה בתחילת דרכה מ"בינת תקשורת" ולבסוף נקראה "אבנט תקשורת", והמנכ"ל היה משה פרדו. החברה עסקה בהפצה של תוכנה וחומרה למשווקים.
תפקידי היה Presale טכני (סיוע למכירות בהסברים טכניים) וקצת ניהול רשת החברה.

מאחר ואני קצת יזם באופיי ותמיד מחפש איפה אפשר לשפר ולקדם, היו מקרים בהם תוך כדי עבודה נתקלתי בחברות שחשבתי שהן יכולות לתרום רבות למכירות של החברה, ביררתי את טיבן ושאין להן מפיצים בארץ ובתום הבירור הצעתי למנכ"ל החברה להוסיף אותן לסל החברות שאנו מייצגים. לאחר שהוא אישר – גם טיפלתי בתהליך ההתקשרות עימן עד לחתימת חוזה. קצת פיתוח עסקי.
אני מדגיש שפעילות זו לא היתה חלק מעבודתי, אלא יוזמה שאני נקטתי והמנכ"ל קיבל וקידם בשמחה.
המנכ"ל אף אמר לי שנהוג בקבוצת "בינת" שמי שמביא חברות חדשות שגם מביאות מכירות, מקבל בונוס כספי על כל חברה כזו. שמחתי לשמוע שזה כך והמשכתי לקדם את הנושאים האלו. אפילו לא שאלתי מה גובה הבונוסים או איך הם מחושבים.
מאחר והייתי צעיר בשוק העבודה וזו היתה עבודתי השנייה, לא טרחתי, אפילו בכלל לא חשבתי, לבקש מהמנכ"ל מסמך המאשר את דבריו לגבי הבונוסים. הוא הרי המנכ"ל ולבטח הוא יעמוד במילתו. אין בכלל ספק בעניין.

וכך, יזמתי הבאה של מספר חברות עימן נחתמו חוזים והתחלנו לייצג אותן בארץ (למשל WebTrends (ניתוח פעילות באתרי אינטרנט) ו-Zoom (חומרת תקשורת)).
אז ניגשתי למנכ"ל ושאלתי אותו מה לגבי הבונוסים המובטחים. הוא שלף מייד שצריך לחכות שיהיו מכירות.
אז חיכיתי מספר חודשים, וידאתי שהיו מכירות – ושבתי אליו. אני אחסוך לכם את התירוצים. הוא נפנף אותי.

מכיוון שהייתי צעיר, איש עקרונות ופגוע מחוסר ההגינות, פניתי למשאבי האנוש של "בינת" ("אבנט תקשורת" היתה אז חברה קטנה, שעוד לא היו לא משאבי אנוש משלה, ולכן נושא זה טופל "בחוץ", ב"בינת"). דיברתי איתם והסברתי להם את הנושא והם בדקו מול המנכ"ל, שאפילו (על פי תגובת משאבי האנוש) לא שיקר ולא טען להד"ם,אלא פשוט הבנתי מהם שזה בתחום שלו והוא מחליט מה לעשות או לא לעשות.

זו היתה הפעם הראשונה, אחרי הצבא, שהבנתי שההקבלה שעשיתי כטירון בשוק העבודה האזרחי, בין ה"משקית ת"ש" הצבאית לבין משאבי אנוש באזרחות – היתה מופרכת מיסודה. משאבי אנוש מייצגים את החברה, והם יהיו לטובתך רק אם זה לטובת החברה, בשאר המקרים הם לטובת החברה, גם אם זה אומר שמדובר במנהל זה או אחר.

אני לא הייתי מוכן לקבל את התשובה הזו, שדופקים אותי ואני שותק. כאמור, איש עקרונות אני.
מאחר וידעתי שיהודה זיסאפל הוא הבעלים של "אבנט תקשורת", השגתי את הטלפון של המזכירה שלו, איידה, והתקשרתי אליה.
היא התעניינה במה מדובר, וסיפרתי לה את תמצית הדברים ושאני רוצה להיפגש עם מר זיסאפל בכדי להציג בפניו את הנושא.

המזכירה כנראה פנתה בנושא למנכ"ל, כי לאחר מספר ימים הוא קרא אותי אליו ושאל מדוע פניתי למזכירה של זיסאפל, אז הסברתי לו. בטח הוא כבר שכח מהעניין.
בתוך מספר ימים פוטרתי על ידי המנכ"ל. איש צעיר עם תאומים בני שנה נזרק רק בגלל שרצה את מה שהובטח לו תמורת עבודה עודפת, מועילה ורווחית לחברה ולמנכ"ל באופן אישי, ובשלב שני גם למר זיסאפל כבעלים.

לפגוש את מר זיסאפל ירום הודו, לא התאפשר לי כמובן. אפילו לאחר הפיטורין ניסיתי שוב להיפגש עימו. דיברתי, שוב, עם מזכירתו והסברתי לה שפוטרתי בגלל שרציתי לדבר איתו על מה שנעשה לי. היא חזרה אלי עם תשובה שהוא לא ייפגש איתי.
בואו ניתן לו קרדיט. אולי לא היה לו זמן, אולי הוא היה צריך להצטלם לתרומת מחשבים כלשהי או להתראיין לעיתון לגבי תהליך פיטורים רגיש ורב מחשבה.

אולי אם הייתי עיתונאי שרוצה לקבל ממר יהודה זיסאפל את חוות דעתו המלומדת על הסיבות למשבר הנוכחי שמקטין את רווחיו ומאלץ אותו לפטר, בלב כבד, עובדים שהם "בני משפחה" – הייתי נפגש או לפחות מדבר איתו.
אבל אני פוטרתי בתקופה שלא היתה תקופת משבר, לא הייתי עובד בחברה שמר זיסאפל היה מגדיר כ"הייטק" אלא בחברה קטנה ופחות חשובה ממאגר החברות שלו, ולכן לא זכיתי לפגוש את הבוס הגדול והרגיש, שנותן גיבוי מוחלט למנכ"לים שלו, גם אם הם עוסקים בגילוי עריות ודופקים את "בן משפחתם".

.