אני משער שאנשי צבא לא כל כך טובים בדימויים

בכנס האחרון של סדנת יובל נאמן, מלפני מספר שבועות, חילקו בחינם את גיליון חודש יוני 2013, גיליון מספר 14, של Israel Defense . לקחתי לקרוא בבית.
בין העמודים 106 עד 110 יש כתבה בשם "חבר'ה זה מלחמה" בה מרואיין שלמה גזית, לשעבר ראש אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל, שנקרא לשקם את האגף לאחר מלחמת יום הכיפורים, וזה גם עיקר נושא הראיון.
ניכר שמר שגיא, ככל שאוכל להעיד מקריאת הראיון, הוא אדם אינטליגנטי ובקיא בנושאי המודיעין, לא שאני האדם שממש יכול לשפוט בנושא, אבל זו התרשמותי כאדם מן השורה.
אולם בעמוד 106 היתה פסקה שהייתי צריך לקרוא מספר פעמים, כי לא האמנתי שאני קורא אותה. מאחר ולא מצאתי את הכתבה באינטרנט – סרקתי את הפסקה, כולל פסקה לפני ופסקה אחרי (למניעת טענת "הוצא מהקשרו"). הפסקה דנה בזמן שבו מר גזית מונה לתפקיד ראש אמ"ן ובתהליך כניסתו לתפקיד. אני מקווה שאנשי Israel Defense יפרסמו בשלב כלשהו את הכתבה במלואה באתרם שלהם.
בבקשה קראו את הפסקה האמצעית של קובץ הסריקה שלהלן:

שלמה גזית

אז לטובת מנועי החיפוש אצטט את הפסקה המדוברת: "התפיסה הבסיסית שלי הייתה שחיל המודיעין הוא חיל מעולה שבמעולים, הוא החליק על בננה, וספג מכה מאוד מאוד כואבת, אבל לא משום שהחבר'ה בחיל אינם טובים ולא בגלל שהחיל אינו טוב, והדבר החשוב ביותר היה לומר את זה לאנשים. ולבוא ולומר, קודם כל אנחנו באמצע מלחמה (עדיין הייתה אז לחימה בסוריה), אנחנו עכשיו ממשיכים בעבודה, 'עסקים כרגיל'."

לא הייתי איש מודיעין בעברי ואני לא כזה כעת, כך שאולי יש דברים שאני לא יודע ולא מבין, אבל בגלל שאין לי את הרקע הזה, אני מסתכל על הדימוי הזה כאזרח רגיל של מדינת ישראל.
אני בטוח שאגף המודיעין, מאז ומעולם עשה, עושה ויעשה עבודה חשובה ומעולה, שהיא נרחבת הרבה יותר מלהעריך מה הסבירות לפתיחת מלחמה כנגד מדינת ישראל, אך נראה לי הגיוני שההערכה הזו היא אחד מהתפקידים הכי חשובים של עבודת אגף המודיעין של צה"ל.

נדמה לי שאני לא אטעה אם אומר שמלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה הטראומטית ביותר בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, מלחמה שהחלה כאשר מדינת ישראל הופתעה מהתקפה של מספר מדינות אויב בו-זמנית, כאשר אגף המודיעין העריך כי הסיכון לפריצת מלחמה הוא "בסבירות נמוכה". ועדת אגרנט, שקמה לאחר המלחמה לחקור את הכשלים שהובילו לחוסר המוכנות למלחמה כינתה את הכשל המודיעיני והמדיני כ"ליקוי מאורות".

אני יכול להבין את מר גזית, שתפקידו היה לשקם מהר ככל שניתן אגף גדול וחשוב בצה"ל, שמן הסתם היה נתון בהלם ותחושת כישלון, ולעודד אותו להמשיך בעבודתו למרות הכל, ולכן היה חשוב לו להעביר מסר חיובי לאנשיו.
אבל עם כל הכבוד – להשתמש בדימוי של החלקה על בננה לכישלון בחיזוי מלחמה שמקורה במספר מדינות בו-זמנית, מלחמה שהובילה להרוגים ופצועים רבים, מלחמה שהובילה עד לתחושת סכנה קיומית למדינת ישראל על ידי מנהיגי המדינה – הוא בלתי-נתפס.

ובנוסף, דימוי כזה מרמז לארגון שהאשמה היא בעצם לא כל-כך שלו, אולי של צד שלישי, אולי אפילו רשלנות של אחרים או אולי כוח-עליון; לכן אולי בעצם אין מה לתחקר ולהפיק מסקנות, כך שאולי בעצם אין אנשים באגף שנכשלו וצריכים לשלם מחיר כזה או אחר.

אני נזכר בהקשר הזה באמירה של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר דן חלוץ "אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה" כאשר נשאל על מידת הרגשות שצריך טייס לגלות, בתוספת הידיעה שהוא מכר את תיק המניות שלו ערב פריצת מלחמת לבנון השנייה וחטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (סוג מתקדם של שימוש במידע פנים).

אני משער שאף אחד לא מצפה מאנשי צבא בכירים ומשופשפים שיהיו שיא הרגישות והדיפלומטיות, אבל מצד שני, בכל אופן הם אמורים לדעת להתנהל מול הציבור, מול התקשורת, ולברור מילים ומעשים, כי הם לא נמצאים במקומם כמו בכל מקום עבודה רגיל, וגורלות רבים ומשאבים רבים נתונים בידיהם. ברור לי שהעשייה הצבאית כרוכה בקהות חושים מסוימת, שהכרחית לביצוע המשימות הצבאיות (אולי זה דומה במידה מסוימת לרופאים בהתמחויות מסוימות), אבל לדעתי – ככל שאדם עולה בסולם הדרגות הצבאי ומגיע אל הדרגות הבכירות ביותר, מתעצם הקונפליקט בין ההטמעה המתמשכת של אורח החיים הצבאי באישיות האדם לבין החשיפה הציבורית המוגברת של דבריו ומעשיו של אדם כזה, ואז יתכנו התחלקויות לשון מהסוג הזה.

.

02-5428888 – מוקד משטרת ישראל למניעת התאבדות

המספר הזה מופיע כיום בגוגל רק ב-6 דפים של אתרים עם סיומת il, מתוכם מדובר למעשה ב-3 דפים זהים, כך שלמעשה הוא מופיע רק 3 פעמים (אחד מהם באתר של משטרת ישראל ואחד באתר של משרד החינוך).

המספר הזה (972-2-5428888+ אם מתקשרים אליו כאשר נמצאים מחוץ לישראל) הוא מוקד חירום של משטרת ישראל למניעת התאבדות. למקרה שידוע על ניסיון התאבדות באופן מיידי או איום מיידי לביצוע התאבדות. לא דרך מוקד 100 הכללי, אלא ישירות למוקד שנועד להצלת חיים בשל ניסיון התאבדות.

איך הגעתי למספר הזה? באופן הכרונולוגי הבא:

  1. ביום חמישי, שבוע שעבר, 25/9/2008, עברתי בערב על סטטיסטיקות בלוג אבטחת המידע שלי, וראיתי שמישהו הגיע לפוסט הומוריסטי שלי, "כיצד האקר מתאבד", על ידי חיפוש בגוגל "כיצד מתאבדים".
    עכשיו, אני לא יודע אם מדובר באדם שבאמת רוצה להתאבד ומחפש דרכים לבצע זאת או סתם איש סקרן.
    אבל החלטתי, ולו בשל הסיכוי הקטן ביותר, שאני לא לוקח על עצמי אחריות שלא להתייחס לכך.

  2. התקשרתי למוקד 100 של משטרת ישראל. לקח לשוטרת בצד השני קצת זמן להבין את הקונספט, אבל בסוף היא לקחה את הפרטים של המקרה, והבטיחה להעביר את המידע ל"אחראים". מאז לא שמעתי מהם.
  3. מכיוון שמשטרת ישראל ידועה ביעילותה, עדיין לא הייתי שקט. מכיוון שכתובת ה-IP שייכת לספק האינטרנט קווי זהב, שלחתי דוא"ל בנושא, עוד באותו ערב, לכתובת דוא"ל ה-abuse שלהם, שזה אמור להיות צוות/מוקד אבטחת המידע של הספק.
    תשובה קיבלתי רק היום בבוקר. הדוא"ל כאמור נשלח ביום חמישי. התשובה הפנתה אותי לטלפון 02-5428888.
  4. התקשרתי הערב לטלפון הזה. ולו בשביל להבין במה מדובר. הסבירו לי שמוקד זה מטפל רק באיומים/ניסיונות התאבדות בטווח הזמן המיידי. הם לא מקבלים דיווחים שעברו מעל 24 שעות מזמן התרחשותם.
    ניסיתי להסביר שאולי אותו אדם שבאמת רוצה להתאבד לא בהכרח יחזור לרשת או לכל ערוץ תקשורת אחר בכדי להכריז על רצונו או על ביצוע התאבדות בפועל, והחיפוש הכביכול אנונימי שהוא ביצע – הוא הדרך היחידה להגיע אליו, ולכן אולי בכל אופן כדאי להעביר את הנתונים לגורם אחר שיבדוק את הנושא, ואולי בכך ניתן יהיה למנוע התאבדות במועד מאוחר יותר.
  5. לא, הסביר לי השוטר חסר הסבלנות, אנו מטפלים רק באירועים מיידיים, לא מעבר לכך. חוץ מזה, הוא נתן לי טיפ מהצד – יש הרבה אנשים שמחפשים "צומי", ובכך ביקש לסיים כי הם באמצע תרגיל. אז סיימנו.

.

מה אני אגיד לכם. אין מילים.
.
קודם כל, תדעו שיש את המספר הזה, שבמקרה הצורך אתם יכולים להשתמש בו כערוץ ישיר לגורם שהוא כנראה הכי רלוונטי לנושא במשטרת ישראל, במקום להתחיל את הדיווח ממוקד 100, ובכך למנוע בזבוז זמן יקר.
אם יש לכם אתר – כדאי לפרסם פוסט קצר בנושא, בכדי ליידע עוד אנשים אודות המוקד הישיר הזה, שאינני יודע מדוע לא מפרסמים יותר אודותיו.

שנית, מצער לדעת שאין מי שמטפל בדיווח ע"י צד ג' אודות חשש לכוונות/ניסיונות התאבדות שאינם מיידיים, כי אולי לא תהיה הזדמנות אחרת להצלת אותו אדם. אולי יש מנגנון כזה ואני לא מכיר אותו, ובמקרה זה אשמח שמי שמכיר מנגנון כזה, יפרט זאת בתגובות.
.

ולסיום, כמה כתובות רלוונטיות ברשת, שנקווה שלא יהיה בהן צורך, אבל טוב שהן קיימות בשביל הרגעים הקשים:
בשביל החיים – העמותה למניעת התאבדות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו (אגב, באותו ערב התקשרתי גם אל "הקו החם" של עמותה זו ואיש לא ענה).
ער"ן – עזרה ראשונה נפשית (גם אליהם התקשרתי באותו ערב והם ענו לי אך לא ידעו כיצד לסייע לי כצד ג').
סהר – סיוע והקשבה ברשת.
.

שנהיה בריאים וחזקים.

.

במזוודה אדומה

(צילום: ג'ורג' גינסבורג)

.

במזוודה אדומה ושתי צמות,
ילדה קטנה, יחידה ותמה
שכבה ושאלה – למה?
וכל הרי הגעש וכל הסערות
עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה
עמדו מזעפם ולא מצאו תשובה.

החיות עצרו מרוצתן
ילדה קטנה, יחידה ותמה
שכבה ושאלה – למה?
וכל האריות וכל הנמרים
עמדו שמוטי ראשים ולא מצאו תשובה
עמדו שמוטי ראשים ולא מצאו תשובה.

אותיות עצרו את השורות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
שכבה ושאלה – למה?
וכל הספרים וכל המחברות
חיפשו בין הכתובים ולא מצאו תשובה
חיפשו בין הכתובים ולא מצאו תשובה.

במזוודה אדומה ושתי צמות
ילדה קטנה, יחידה ותמה
שכבה ושאלה – למה?
וכל התותחים וכל החיילים
וכל הגדולים וכל החכמים
עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.

וכל הרי הגעש וכל הסערות
וכל האריות וכל הנמרים
וכל הגדולים וכל החכמים –
עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה.
.
(השיר המקורי, "בשמלה אדומה")
.

יהי זכרך ברוך, רוז.
.

נומי פרח, נומי, נומי ילדה קטנה.
נומי פרח, נומי, נומי ילדה קטנה.