לפני ארבע שנים בערך חשבתי שיאיר לפיד ומפלגת "יש עתיד" יכולים לשנות כאן משהו.
כיום אני מרגיש שהתבדיתי, לא רק בגלל שאין להם מספיק מצביעים אלא כי להרגשתי הם מנומסים מדי, משחקים לפי כללי המשחק כאשר הצד השני מזמן לא משחק לפי שום כללים, וככה אי אפשר להמשיך.
אבל אז שלחתי ליאיר לפיד את הטקסט הבא במייל, כהצעה שקוויתי שהוא והמפלגה יאמצו, בכדי להציג מודל אחר לניהול ממשלה בישראל. שתהיה ממשלה מקצועית, לא פוליטית (ככל שניתן). אין לי מושג אם הטקסט הזה בכלל הגיע אליו ואם הוא קרא אותו. ככל שאני יודע ההצעות שיובאו להלן לא אומצו ולא בוצעו בפועל על ידי המפלגה או מישהו מהמפלגה עד מועד פרסום פוסט זה.
אני מפרסם את הטקסט כאן בתקווה שאיכשהו הוא יגיע לכדי מימוש יום אחד, בכל מפלגה שהיא, לאו דווקא "יש עתיד". וכמובן, אשמח לשמוע מכל אחד הערות והצעות לשיפור.
(הטקסט המקורי עבר עריכה לטובת הסרת חלקים לא רלוונטיים וחידוד המסר – והתוצאה היא הטקסט המופיע להלן)
"
שלום מר לפיד,
שמי איתן כספי, ואני הצבעתי למפלגת "יש עתיד" (לא שזה ממש משנה למה שאכתוב להלן, אבל לידיעתך).
להלן רעיון שיש לי עבורך ועבור והמפלגה, שהוא בעצם, כשאני חושב על זה כעת, המשך של מאגר המועמדים שיצרת לרשות החברות, לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות:
התקופה היא תקופה של גילוי. כמה דברים שחשבנו שהם יציבים ובטוחים – אינם באמת כאלה. כמה קל לערער סדרי עולם, ואני לא מתכוון לקורונה כמובן…
"יש עתיד" יכולה להיות הסמן שמוביל לתיקון, איחוי ושיפור, במגוון תחומים.
להלן רקע, מתוך פוסט שלי בפייסבוק:
"
אין חוזה רשמי, אבל אולי כדאי שיהיה כזה, בין האזרחים למגזר הציבורי-ממשלתי.
החוזה הלא-רשמי, ככל שאני מבין אותו, אומר כך: אנחנו האזרחים, ברמה של פרטים, לא יכולים לדאוג ולקדם הרבה דברים גדולים – כמו צבא, בריאות, תשתיות וכדומה, ולכן המגזר הציבורי-ממשלתי ידאג להם. לטובת המגזר הציבורי אנחנו נפריש כספים מההכנסות שלנו באופן ישיר (מס הכנסה, ביטוח לאומי) ועקיף (מע"מ למשל). זה ההסדר.
הבעיה עם ההסדר הזה שהוא בגדול עובד בפועל כך: אנחנו יכולים לדעת די במדויק כמה כסף נלקח מאתנו באופן אישי וישיר לטובת המגזר הציבורי, ופחות כמה באופן עקיף. נגיד שאנחנו יכולים לדעת כמה זה עולה לנו. אבל בצד השני של המשוואה? מה אנחנו אמורים לקבל? מה אנחנו מקבלים בפועל? לא ברור. בפועל – מה שיוצא…
תחשבו על זה רגע בקטן. אתם רוצים לקנות מקרר למטבח. אתם עושים סקר שוק, שואלים מכרים/חברים/משפחה ובסוף קונים. אתם יודעים שאתם משלמים X ומקבלים מוצר מסוים עם מפרט מסוים. כך גם אתם יודעים אם קיבלתם בפועל את מה שהובטח ואם זה עובד או לא. יש אפילו אחריות.
זה לא עובד כך מול הממשלה. אפילו לא קרוב. תחשבו אם ניתן היה ליישם את הדוגמה הנ"ל כלפי הממשלה:
אני אשלם לכם בחודש מההכנסות שלי (סתם זורק מספרים) – 30% מס הכנסה, 15% ביטוח לאומי, ועוד מיסוי עקיף ברכישות שוטפות של מוצרים ושירותים – של עד 30%.
בתמורה, את – מדינת ישראל, מתחייבת: בריאות – במיון של בית חולים לא אחכה יותר משעה לתחילת טיפול. בתחבורה – יהיה אוטובוס שיוצא מהעיר שלי פעם בשעה. בטחון – לא יהיו יותר מחמישים אזרחים הרוגים בשנה מפיגועי טרור. וכן הלאה.
נשמע לכם מצחיק, נכון? מגוחך! בלתי-אפשרי! – אחלה, זה בדיוק הכיוון שצריך להתחיל לנוע אליו. כי אם לא נדרוש תמורה ברורה – בטח לא נקבל, בטח לא ממדינה שמתנהלת כאילו היא עסק למטרות רווח ולא כפי שהיא צריכה לעבוד – במתכונת של ארגון ללא כוונות רווח, אבל כזה שפועל לטובת האזרחים שלו. לא כארגון שמנסה להרוויח מהאזרחים שלו ולמנוע מהם תמורה.
אין אם התחייבות, אם אין מדידה – למה הממשלה צריכה להתאמץ עבורנו? עבור הכסף שלנו? – מה שיוצא להם זו התמורה. וזהו, זה מה שיש.
אזרחים במידה רבה הם "לקוחות שבויים" של המדינה בה הם חיים בגלל היותם נוכחים באזור גיאוגרפי מסוים. אבל בעולם הפתוח של היום – מדינות הן כבר יותר שירות שניתן לבחור ולעבור אליו. נכון, המעבר לא קל ולא תמיד אפשרי – אבל במקרים רבים הוא בהחלט אפשרי. יש אפילו מדינות שמנסות "לפתות" אזרחים ממדינות אחרות בכדי לקדם את המדינה שלהם (בכדי להזרים כסף ו/או כישורים למדינה).
מדינה, כשירות ציבורי-ממשלתי, שלא תפעל למען אזרחיה – תאבד אותם ולא תוכל להתקיים לאורך זמן.
"
צריכים להתחיל בקיבוע מדדים שהממשלה מתחייבת להם כי זה גם יאפשר לממשלה לפעול לאור יעד מדיד. הרי נאמר – מה שלא מדיד לא ניתן לנהל. כיום זה נראה כמו אינטרס של המדינה והמנהיגים שזה לא יהיה מדיד, כי אז לא ניתן להגיע למסקנה מדויקת אם הם הצליחו או נכשלו.
כצעד ראשון בכיוון הזה, אני רוצה להציע רעיון שנועד לסיים את המצב הנוכחי שתפקיד שר הוא תגמול לנאמנות פוליטית בלבד, ללא קשר לקישורים או אפילו בלי קשר לתחום העיסוק של המשרד שבו אותו אדם התמנה לשר – כך שאנו מוצאים אלוף קרבי מצה"ל הופך להיות שר חינוך, בלי שום רקע או רצון להשפיע בתחום זה, שרת תחבורה שבכלל לא ברור הקשר שלה לנושא, שלא לדבר על משרדים מומצאים…
לדעתי ראשית המפלגה צריכה ליישם את ההצעה שלהלן בתוך המפלגה עצמה ולאחר מכן או במקביל לפעול שזה יהיה חוק ברמת המדינה:
המטרה היא ששר יוכל להיות רק אדם בעל רקע, השכלה וניסיון רלוונטיים ועדכניים לתחום המשרד עליו הוא יופקד, ורצוי גם בכיר ובעל ניסיון מקצועי וניהולי רב.
המפלגה תכין ותתחזק באופן שוטף, מראש, רשימה/מאגר של מועמדים למשרת שר לכל משרד ממשלתי (תהיה רשימה נפרדת התואמת לכל משרד ממשלתי), רצוי כמובן שהם יהיו חברי מפלגה, וכמובן מועמדים בעלי רקע כנדרש לעיל והשקפת עולם דומה לזו של מצע המפלגה.
המפלגה תתחייב פומבית שבמידה והיא תקבל לידיה תפקיד שר במשרדי ממשלה שונים – השר במשרדים אלו יהיה אחד מהאנשים מכל רשימה רלוונטית כזו.
הרשימה תפורסם פומבית, לאחר יצירתה ולאחר שינויים בהרכב הרשימה, בכדי להוכיח שהמפלגה מתכוונת למנות לשרים רק אנשים שמכירים את העולם המדובר ויכולים להתחיל להשפיע מהיום הראשון, באופן מקצועי רלוונטי. כך המפלגה תציג שחברות במפלגה או זיקה אליה הם תנאי חשוב אבל לא הכי חשוב – הכי חשוב זה המקצוענות, הניסיון והרצינות.
הרשימה תהיה בת לפחות חמישה מועמדים, אפשר יותר, בכדי שראש המפלגה יוכל לבחור מתוכם את האדם המתאים לתפקיד השר הרלוונטי, ברגע המתאים, וגם שתהיה יתירות אם אדם מסוים יצא מהרשימה, בנסיבות כאלו או אחרות. הרשימה תתעדכן כל הזמן בהתאם לצורך, אך יהיו חייבים להיות לפחות חמישה חברים (חמישה אינו מספר קשיח, אלא נראה לי כמספר מתאים לגיוון דעות ולהבטחת מאגר בחירה מינימלי).
אותה רשימה גם יכולה להיות בשוטף מעין "מועצה מייעצת" לראש המפלגה בתחום התמחותה, אשר יכנס אותה להתייעצויות והתעדכנות מדי תקופה קבועה ולפי צרכי השעה ואירועים שונים. כך גם ראש המפלגה יתעדכן באופן שוטף באותו עולם תוכן וגם יכיר את האנשים ויעמוד על טיבם באופן שוטף, ועל כן על התאמתם למשרה ולעבודה עמו במידה ויתמנה לתפקיד ראש הממשלה.
פרסום הרשימה מן הסתם גם יהיה התחלה של התנסות של חברי הרשימה עם החיים הפוליטיים ויכולתם לעמוד בכך, וחלק מהעניין יהיה גם העמדתם למבחן הציבור *מראש*, כולל מן הסתם התחלה של פרסומים ביקורתיים/שליליים אודותיהם (חלקם שקריים מן הסתם. אלו שיהיו אמיתיים יסייעו לניפוי בחירות שיתגלו בדיעבד כשגויות), דבר שגם יסייע למפלגה לשפר את הרשימה לאורך זמן ולברור רק את המתאימים ביותר.
בכך תפגין המפלגה כלפי ציבור הבוחרים רצינות ושקיפות לגבי "המוצר" שהבוחרים קונים, שידעו מראש מה הקו שהם יקבלו בכל תחום ומי יכול להיות המומחה שיוביל את אותו תחום – בתקווה שכך נגיע ליכולות ביצוע טובות יותר, והאזרחים שיבחרו במפלגה יסייעו באופן יותר ישיר לשיפור החיים במדינת ישראל.
____
רעיון נוסף, אחר, ברמת המדינה והחקיקה – צריך למנוע אפשרות שראש ממשלה יוכל להמציא משרדים ולהעביר תחומי אחריות ולבטל משרדים ככל העולה על רוחו.
הדברים האלו צריכים להתבצע על ידי הכנסת, בחקיקה שדורשת רוב משמעותי.
ברור שרוה"מ צריך גמישות כזרוע מבצעת, אבל לא כמובן ברמה שביבי מנצל לרעה. מהות המשרדים ותחומי האחריות שלהם צריכים להיות מוסדרים ולא ניתן לשינוי בקלות רבה מדי.
זה גם ימנע מראש הממשלה לספח אליו עוד ועוד תחומים ובכך להתקדם למצב דיקטטורי.
תודה.
"