הַקִרְבָה היא הַקְרָבָה

מצאתי את זה בבלוג "פתיתים" של ירון.
אומרים שזה של אלתרמן, מ"הטור השביעי", משנת 55 למאה הקודמת.
יפה לראות כמה אנו צועדים במקום. המלחמות מלחמות, התקשורת חיה בבועה שלה בגוש דן (לא לדאוג, בסבב הבא אני מהמר שגם גוש-דן יהיה לוח מטרה). עולם כמנהגו הורג.

.

נְשַעֵר כִי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
תּוֹתָח קָט, בֶן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים
יְרִיָה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִלְבַד,
אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.

נְשַעֵר כִי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
מִזְדַמְנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַסְבִיבָה?
וּמֵשִיב הַנִשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך…

הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְבִיבָה דּוֹמֵמָה.
רַק מִפַעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְלֶאכֶת,
יוֹרֵד אֵיזֶה פָגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵמָה
בְשֶטַח מַזְכִירוּת-הַמַעֲרֶכֶת.

חוּץ מִזֶה כִמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְפוּס.

וְאוֹמֵר הַשֵנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
אֵין עִילָה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָזוּקָה אֻומְלָלָה
הַיְשַר בַחַלּוֹנוֹת וּבַדְלָתַייִם.

לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

וְאוֹמֵר הַשְלִישִי: כֵן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
אִם נַגִיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָאֵלֶה.
תְמוֹל אֶצְלֵנוּ כִמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִקְרָה –
אֲבָל מֵילָא.

כַךְ דִבְרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִי (שֶנִימַת
אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִי שֻכְנַעְתִי כִמְעַט
מִן הַיַחַס הַזֶה הַסְטוֹאִי.

וְרַק רַחַש סָפֵק בִי שָאַל, אִם אָמְנָם
לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִכְנוּעַ
לוּ שָכְנוּ בֶאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
וְהָיוּ מְקַבְלִים “רַק” פָגָז לְשָבוּעַ…

רַק פָגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת
אֲחָדוֹת בְכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת…

יִתָכֵן כִי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְקוֹל
לְסַלֵק וִיהִי-מָה כָל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ…
יִתָכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְלִי כָל
הִסְתַיְּיגוּת… מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶרֶךְ הָרוּחַ…

הָעִיקָר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַשְנוּ מִכְבָר)
אֵינוֹ כֵן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם…
הָעִיקָר הוּא שֶקְצָת בְרִחוֹק מִן הַסְפָר
קַל לָדוּן בַדְבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְתִיבִיזְם…

זֶה מַשְפִיעַ.. מַשְפִיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
שֶל דֵעוֹת. טוֹב דִיוּן שֶצָלוּל וּמַקִיף הוּא,
אַךְ נִקְבַעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַרְשָן
גַם לְפִי הַמָקוֹם שֶמִמֶנּוּ מַשְקִיף הוּא.

.

נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט”ו (1955) (תקופת הפדאיון)

.

קרדיט גארד

איך אני מצליח להסתבך בכל פעם מחדש עם עיתונאים. אני צריך רופא שיבדוק את זה.

בכל פעם מחדש אני נדהם מחוסר היכולת שלהם (לא של כולם כמובן, רק של אלו שאני בקשר איתם. יש מן הסתם כאלו שיכולים.) לקבל ביקורת או לקיים סוג כלשהו של ביקורת עצמית.

אני לא אפרסם את שם האיש, כי העיקר פה זה ה-Issue ולא האיש.
מכיוון שיש יותר מדי פרטים היקפיים מזהים, מי שירצה יוכל לזהות את האיש, אבל שוב, הוא לא הנקודה, אלא רק מייצג גישה.
אינני מכיר את האיש מעבר לתכתובת דואל כללית הנוגעת לחלק קטן מעבודתו, ועד היום דברים התנהלו על מי מנוחות, ואף התרשמתי מהאיש לטובה עד היום.
אני לא מפרסם את שמו בכוונה, בכדי שהפוסט הזה לא ייקשר אליו ומי שמחפש אודותיו לא יגיע לפוסט זה.
לכן, גם בתגובות, אבקש שלא לרשום את שמו או את שם המדור וגם אבקש שלא לקשר למקורות שכוללים שמות אלו, אני לא אתיר זאת ואערוך תגובות כאלו כך שהאזכור יוסר (וכזכור, תגובות מתפרסמות רק לאחר אישור מקדים שלי).
אני רוצה להישאר ברמת הדיון העקרוני בלבד, כי אני חושב שלנושא חשיבות מסוימת ושיכול להתפתח דיון מעניין.

מי שרוצה קצת רקע עקיף למקרה הנוכחי, בעבר עסקתי באתר שלי ב"רשימות" בנושא הקרדיט בתקשורת, ואז טעיתי במה שכתבתי, טעיתי בנקודה טכנית בסיסית שהייתי אמור לעלות עליה בעצמי אך נכשלתי בכך. בפוסט המשך התנצלתי על כך.

במקרה הנוכחי מדובר בקשר שלי עם עורך בכיר ב-YNET, קשר שנמשך יותר משנה, ועיקרו מתבסס על כך שאני שולח לו מדי פעם קישורים לדברים מעניינים ברשת, לטובת מדור ייעודי שהוא מפרסם פעם בשבוע. על כל קישור שאני מעביר הוא מעניק לי קרדיט בצורת ציון שמי המלא (תהליך דומה מתרחש גם כלפי אחרים מהרשת ששולחים לו קישורים).
יש לציין שעורך זה היה בין הראשונים שהובילו את נושא הקרדיטים ל"אזרחים מן השורה" לעומת שאר העיתונות.

כאמור, כבר זמן רב אנו מתנהלים כך והיחסים המינוריים בינינו התקיימו על מי מנוחות.
ככל שזכור לי מעולם לא ביקשתי משהו חריג בשל הקישורים שהעברתי, וגם לא הייתי צריך לבקש אפילו את אזכור שמי, כי זה פשוט חלק ממבנה המדור (שכאמור לעיל, מתקיים גם עבור אחרים).

השבוע, במהלך שיחה עם חבר לגבי הקישורים שאני שולח חשבתי פתאום מדוע שהקרדיט שלי במדור לא יהיה גם קישור לאתר שלי? נראה לי הגיוני.
רק שלא ידעתי לאן זה יוביל.

פניתי לעורך, ולהלן התכתובת (את שמו של האיש אחליף ל"עורך" ואת שם המדור ל"שם המדור").

אני מודע לכך שאני מפרסם תכתובת דואל שלא נועדה מראש לפרסום פומבי, אולם אני בכל אופן מפרסם אותה כי אני חושב שהנושאים הכלולים בתכתובת ראויים לדיון פומבי; התכנים הינם כלליים (האיש התכתב איתי על בסיס תפקידו ככתב ועורך ב-YNET) ולא אישיים (מלבד, כמו תמיד, הנימה האישית של כל כותב); אין ולא הייתה ביני ובין העורך מערכת יחסים אישית/קרובה וכאמור, אני נמנע מאזכור שמו של האיש ומאזכר רק פרטים רלוונטיים למקרה (שאמנם יכולים לזהות את האיש עבור מי שמכיר את התחום ו/או מי שיחקור בכדי למצוא את השם, אבל אני לא יכול להימנע מכך, כי פרטים אלו נדרשים להבנת הנושא).

"
עורך, שאלה – יש אפשרות שבמדור שבאתר השם שלי, הקרדיט, יהיה קישור לאתר שלי?
"

תשובתו:

"
איתן – לצערי ממש לא.

הנוהל הרוחבי לאתר הוא לא ליצור לינקים כאלה, מכיוון שיש עשרות גורמים שמעוניינים בקישורים דומים, ואני לא יכול לאפשר לך, עם כל ההערכה והסימפטיה, משהו שאיני מאפשר לאחרים במעמד דומה.. סורי.
"

ניסיתי לפתח את הנושא:

"
אני מבין את זה שזו החלטה רוחבית ולא ניתן לשנות אותה לגורם אחד, אבל השאלה העקרונית היא מדוע לא לתת קרדיט עם קישור?

הקישור הוא המטבע של הרשת, סחר החליפין שלה.
כאשר אתם לא נותנים – זו מעין עמדה שאומרת "אנחנו לא משתתפים במשחק. אנחנו רק מקבלים – אבל לא נותנים", ייתכן שאתם יכולים בגלל הגודל והחוזק שלכם, אבל זה לא ממש הוגן (בטח לא כלפי אנשים פרטיים, שאינם ארגונים/עסקים).
"

הוא התחיל להתחמם:

"
אנחנו אנשים מספיק הגונים בחיינו כדי שגם להחלטות מקצועיות ורוחביות שלנו יהיה אופי הגיוני והגייני כאחד.

כעורך עיתון, אני לא מקבל את עמדתך. אם הייתי נדרש לקיים את המטבע של הרשת עם כל סוג של מקור מידע, כל אדם פרטי או ארגון – הדיווח היה נפגע. האתר שלי אינו "אתר אינטרנט" אלא כלי תקשורת מוביל. אם אתן לכל מקור מידע קישור בכל קרדיט, מטבע הדברים אהיה המרכבה הפרסומית לאינטרס המסחרי שלו, ולמעשה, אשמש פלטפורמה לניצול ציני של תעבורת גולשים. המשמעות של זה מרחיקת לכת בכל מה שקשור להשלכות על האובייקטיביות העיתונאית הנדרשת. זה לא כוחנות, אלא להפך, הגינות. העמדה שלך מבטאת זווית ראייה מאוד צרה של הרשת ושל המדיה. אני מחויב לשמור על הרבה יותר מקרדיטציה ברשת, כי איכשהו האתר שלי יוצר מודלים שכולם מחקים.

עניין הקישור בקרדיט כל כך לא תקין ובלתי הולם בעיני, שכדי להיות הגון עד הסוף כלפי מצפוני וכלפיך אני מציע שתפסיק לשלוח קישורים ל"שם המדור", כדי לא לחוש מנוצל. אני מודה לך על כל קישור ששלחת, מאמין שמעולם לא נהגתי בך בחוסר הגינות, ומאחל לך הצלחה ונעימות כללית גם הלאה.
"

הלכתי עם זה הלאה:

"
וואי, עורך, לא ציפיתי לכזאת תגובה חזקה. כנראה שעליתי על יבלת ותיקה… (-;

ראשית, עד כה, נדמה לי, לא דיברתי איתך על הנושא, כך שאין קטע של "עבר" שנוגע ל"יחסים" בינינו לפני הדואל שלי בנושא.
לא כעסתי או משהו דומה עליך עד כה, כי הנושא פשוט לא עלה.

הדיון הוא דיון אידיאולוגי/עקרוני. רק מדובר בקישורים שאני שולח אליך בשביל שכמה שיותר אנשים ייהנו מהם.

לי לא ממש יוצא מזה משהו. מקסימום כמה אנשים שמגיעים אלי לאתר כי חיפשו את שמי בגוגל (אבל אני לא יכול לדעת אם עשו זאת בגלל אזכור שמי במדור שלך, אם כי קיים סיכוי גבוה לכך), וצ'פחות מילוליות מהשכנה של אימי וכמה אנשים בעבודה.
גם אם היית נותן קישור, מן הסתם הרבה זה לא היה עוזר לי, מלבד אולי קצת שיפור לאגו בגלל הקאונטרים של האתר ואולי עוד כמה קליקים על פרסומות (ותאמין לי, אנשים פשוט לא מקליקים. הם לא מבינים רמזים…).
מצד שני גם לא יקרה כלום, לא לי, לא לך ולא לעולם אם אפסיק לשלוח למדור קישורים.

בוא ונחזור לדיון העקרוני:
ראשית, אני מבין את הראיה שלכם שאתם לא יכולים לקיים מדיניות מפוצלת שלאנשים פרטיים כן תתנו לינקים ולמוסדות לא, כי זה יחייב אתכם להתעסק בהמון חשבונאות ולכן עדיף לכם להצהיר באופן גורף שאין לינקים.

מצד שני, בניגוד מסוים למה שכתבת, דווקא כן יש באתר שלכם הרבה תוכן שנכתב על ידי צד ג', ובמקרים רבים כאלו יש קישור לאתר של כותב התוכן.
למשל, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3561986,00.html .
למה? גם בעל אתר זה יכול לעשות "שימוש ציני" (כדבריך) בקישור שנתתם לו, לא?

כי זה חלק מההסכם המסחרי איתו?- לגיטימי, יש סחר חליפין מסוים, בין אם בכסף ו/או בקרדיט או כל דבר אחר.
אז למה לא לאדם פרטי שיש לו אתר פרטי שתורם פריט תוכן קטן לכתבה שהיא בבירור לא מסחרית.
הרי בכל מקרה אין לכם שליטה על התוכן של יעד הקישור – לא במקרה של מוסד ולא של אדם פרטי.

אתם עיתון רק בחלקים מאוד מסוימים של האתר, במקרים רבים אתם פלטפורמה יחצ"נית-מסחרית (דוגמא קטנה: http://life.caspi.org.il/?p=140 ).
אי אפשר להתכסות רק בעלה התאנה של העיתון ולטעון שזה חזות הכול, זה ממש לא תואם את המציאות.

אתה כותב "מטבע הדברים אהיה המרכבה הפרסומית לאינטרס המסחרי שלו". כלומר, הוא יעשה עלי, כ-YNET, פרסום בלי שלי, שוב – כ-YNET, יצא מזה משהו בעל ערך ממשי.

כנראה שאתם מוכנים לתת תמורה (יהיה זה קישור לאתר או אתר מכירות עם הלוגו שלכם) – כל עוד יוצא לכם מזה משהו יותר ממשי מקישור ששולח אדם פרטי שאין לו ממש קשרי עבודה/מסחר עימכם.

ועוד משהו על הוגנות/כוחנות – לא מזמן שלחתי לך דואל שאלה לגבי המקרה של הבחור שהורשע בבית משפט על אישור המחלה שהוא זייף, פרסם באתר אחר ואתם פרסמתם בלי לבדוק ואז הוא נתבע – לא טרחת לחזור אלי, אפילו לא אם תשובה כמו "אסרו עלינו להגיב בנושא". ותרשה לי לשער שקיבלת את הדוא"ל הזה, מבחינה טכנית.

אז כן, במידה מסוימת אני מרגיש, עם כל כמה שאני מעדיף אתכם על פני מעריב/NRG, שיש לכם לפעמים הרגשת עליונות שמתבטאת בכוחנות מסוימת לעתים.
אז נכון שאתם גדולים והמובילים וגו', אבל אתם עדיין חלק מהרשת, והבחירה שלכם שלא להתנהג, לפחות בחלק מהנושאים, כמו שמקובל ברשת (ואי אפשר להגיד שאתם לא יודעים מה מקובל) – רק תפגע בכם בטווח הארוך.
יש סיכוי גדול שמה שכתבתי לעיל שווה ל… כי אתם באמת מאוד דומיננטיים ברשת הישראלית והיחידים שיכולים לשנות אצלכם משהו זה אתם, אבל דווקא מכם יש ציפייה ליתר אחריות והובלה ולא ש"השתן יעלה לכם לראש" תוך ניצול הכוח שלכם.

אלו השני זוזים שלי.
"

הוא סיים את הדיון מצידו:

"
איתן, עם כל הכבוד, יש במייל שלך כמה משפטים שנראה לי שלא היית מעלה בפני שום עורך עיתון אחר בכל דרך אחרת, פשוט משום שהם חורגים מהתקינות המנומסת והבסיסית שנדרשת לדיאלוג בנושאים עקרוניים.
הנימה שלך מאוד תוקפנית, ובאופן מפתיע גם מאוד תובענית, מאוד "מגיע לי", ומשום כך – מאוד מכעיסה. אני לא משוכנע שאני אמור "לטרוח לחזור אליך" בעניינים מקצועיים פנימיים של מערכתי, פשוט משום שאין לך שום מעמד בהם, ואני ודאי לא אמור לספק לך הסברים מכל סוג שהוא. לא עניתי לך אז כי ראיתי במייל ההוא הסגת גבול ושימוש לרעה בדיאלוג אישי איתי שנובע ממקום אחר לגמרי. מטעמי נימוס, העדפתי להבליג.
על מנת לא לחדד את העניין הזה מדי, אני מבקש שוב להודות לך על הלינקים היפים ששלחת למען קוראיי, ומציע שנחדל בשלב זה מהדיאלוג המרגיז הזה. אם איני טועה, במדור הקרוב שלי יש עדיין קישור או שניים ששלחת, ואין לי כבר דרך להסירם, אבל אוודא שבעתיד העניין לא יחזור על עצמו.
תודה רבה ולילה טוב.
"

(הערת ביניים: בדואל ששלחתי אליו, עם בקשה לתגובה על פרשת הזיוף, רשמתי בפירוש שאני מבקש זאת בכדי לקבל מ-YNET תגובה רשמית בשביל פוסט שהתכוונתי להעלות בנושא, בכדי לתת ל-YNET אפשרות תגובה הוגנת להתייחסות לנושא. את דואל הבקשה הזה גם שלחתי לכתובת הדואל הרשמית של שירות הלקוחות ושל העורך הראשי של YNET – גם מהם לא קיבלתי תשובה. אני מקווה להעלות בקרוב את הפוסט הזה)

שלחתי לו את הסיכום שלי:

"
אני בשוק מהתגובה שלך.
ראיתי אותך כאדם אחר לחלוטין (אם כי רק על פי התכתובת הכללית והשטחית שהייתה בינינו בעיקר בנושא הקישורים וקצת על תקשורת באופן כללי, לא שהיינו ממש חברים), ואני נדהם מהתוקפנות שלך.
בסך הכול ניסיתי לקיים דיאלוג על הנושא.
לא דרשתי ולא תבעתי. רק שאלתי אם אפשרי והצבעתי על סתירות בתשובה שלך. אם אתה לא מוכן לשמוע תשובות נגדיות, אל תקיים דיאלוג. שוב, כנראה דרכתי על יבלת גדולה.

כנראה שטעיתי לגביך. קורה.

התכתובת הזו תהיה חומר מצוין לפוסט בנושא תקשורת.

לילה טוב.
"

זהו, ומאז לא שמעתי ממנו.

נכון, לא העורך ולא YNET חייבים לקיים דיאלוג עימי או עם כל אדם או ארגון. והם די עומדים בכך.
בייחוד כאשר מדובר בנושאים שלא נעים להם להתמודד עימם.
העיתונות, כפונקציה המבקרת על ימין ושמאל את כל מה שזז, אינה מוכנה לקבל או אפילו לשמוע ביקורת כלפיה.
אני מכליל כאן מהמקרה הפרטי לכללי, אבל מניסיוני זה המצב לאורך זמן.
ניכר על פי דברי העורך שגרסת הרשת של עיתון הנייר מנסה להמשיך ולשמר את הניתוק שלה מקהל הצרכנים ולקיים אותו רק כל עוד הדבר משרת את האינטרסים שלה.
אם בגרסת הנייר עוד ניתן היה לטעון למגבלה טכנית, הרי שבעידן הרשת היהירות כבר יוצאת לאור.

המקרה הזה לא מוריד מדעתי ש-YNET הוא, עדיין, גוף תקשורת מוביל, אבל מי מכם שקרא לאורך השנים את הפוסטים שלי בנושא תקשורת (רשימות, תפוז, כאן), מבין כמוני שמצב הדברים רק הולך ומדרדר.
אני "נטפל" ל"ידיעות"/YNET כי הם אלו שלדעתי עושים את עיתונות אמצע-הדרך הטובה בישראל ולכן חשוב לי שהם, כ"סמן הימני", לא יתדרדרו.
העיתונות המסורתית, בתכנים שלה, על פני כל ערוצי ההפצה שלה, הולכת ומתמסחרת, הולכת ונעשית שיכורת כוח מיכולתה לתת פחות (תוכן מקורי ואובייקטיבי) תמורת יותר (מסחריות ופרסום כתחליף הכנסה לדמי המנוי. לפחות דמי המנוי נעלמו ברשת). הולכת ונעלמת.

לצערי אנשים כמו העורך אינם מודעים לכך או שאינם מוכנים להודות בכך, ושתי האפשרויות האלו, בנוגע לאנשים שמובילים את העשייה העיתונאית, יביאו לעתיד רע לצרכני העיתונות, עתיד שמתממש ומתחזק לנגד עינינו.

הזניית התקשורת נמשכת

ידיעה חדשותית חשובה הערב ב-YNET (המסגרת הירוקה נוספה על ידי להדגשה)

הקישור מפנה לאתר ynet shops, כאשר בתחתית הדף רשום "האתר מופעל ומנוהל ע"י סמייל מדיה ועל אחריותה" (סמייל מדיה (היה כאן קישור לאתר שלהם, אבל בבדיקה מספטמבר 2013 עולה שהאתר כבר לא קיים, אז הקישור הוסר) היא זרוע המדיה של "אינטרנט זהב", חברה "אהובה" בפני עצמה).
יפה לכם YNET, למכור את המוניטין שלכם לחנות. תמשיכו ככה ובסוף תהיו "אנשים ומחשבים".

.

אגב "אנשים ומחשבים", לצערי הם הגורם הכי פעיל בתחום עיתונות התקשוב בישראל, ואין להם ממש תחרות. פשוטו כמשמעו, לא שיש ואין ברמה – פשוט אין.
ה"עיתונאות" שלהם היא רק מקור ותוצאה, באיטרציה בלתי-פוסקת, במעגל בלתי-נגמר, עם הפקת כנסים מקצועיים (אפשר גם עם מירכאות) שבהם נמכר מקום לדוכני יצרנים ומשווקים, אשר במקביל גם מקבלים זמן להרצות בכנסים על המוצרים שלהם – כך שאתם למעשה מגיעים לכנס מכירות שנמשך מדוכן המכירה ועד דוכן הנואם. הרבה לא תלמדו שם. אבל יום מנוחה מהעבודה וע"ח העבודה תקבלו, וגם זה משהו.

שיא חדש בקידום מכירות ע"ש "אנשים ומחשבים" נרשם בחודש שעבר, כאשר הליקוק לבכירי הענף נמשך מעבר לנושאי תקשוב רגילים, אל נדל"ן. מינוף יש שיקראו לזה.
רביב צולר, מנכ"ל נס לשעבר, יוזם פרויקט מגורים ייעודי לעובדי הייטק. זה שווה כתבה מלאה ומחניפה בידיעון היומי של "אנשים ומחשבים", Daily Maily. ועוד לפני זה גם דוא"ל מזנק ישר לאינבוקס של מנויי הידיעון, היישר מהיזם הבלתי-נלאה, פלי "הנמר" (כך הוא מכנה עצמו, איש מכירות סדרתי), שחש לעזרת ידידו היזם.

לדעתי יש וואקום עצום בתקשורת הישראלית (בדגש על עיתונות מקצועית לנושאי תקשוב), המשווע להתמלא על ידי עיתונות שניתן להאמין לה ללא הפתעות קד"ם ויח"צ, ולו כי היא תכבד את עצמה, ובכך תכבד את קוראיה, ותדע להפריד בין עיתונות לבין זנות.

כן, זה היה "כלכליסט"

טוב, הפרס הולך למגיב "כלכליסט". בדואר.

חשבתי שזה ילך יותר מהר ויותר בקלות, אבל כמו תמיד, למציאות קצב משלה.
העורך לא מוצא זמן למצוא דרך לשלב אותי. אולי זה תירוץ להרחיק אותי בעדינות ואולי אמת תפעולית והוא יחזור בהמשך, אבל כרגע זה לא הפרק.

אני מצידי הכנתי שני טסטים (הראשון, השני) אבל העסק התמשך יותר מדי וכאמור לא הגיע לגמר.

המסקנה שלי מהעניין היא שלהבא אני אסתום את הפה ואכתוב על כך רק כאשר זה יתממש בפועל.
על "כמעט" לא מקבלים נקודות.

תראו כמה אבק אנחנו עושים…

אין, אין, אין על וואלה.
מלכת העממיות העברית ברשת. אינטרנט בפיתה.

והנה, הגיע היום. וואלה החליטה לשדרג את עצמה. ואם לא בכוחות עצמה, אז מה יותר טוב מלהתחבר לכוח מוכר וחזק? התחברו ליאהו. סחתיין. מהלך לגיטימי שמאציל ומצל (ואולי אף מציל) מהמלכה האם על היבחוש הארצישראלי.

בשנייה שוואלה ויאהו נהיו ככה קרובים (לקרב את שתי האצבעות המורות מכל יד), אחוקים – באופן טבעי, הנוזל הצהוב עלה לראש.
כמה הצחיק אותי הבוקר מר דודו בקר, המשנה למנכ"ל וואלה, שהתראיין לכתבה בנושא באתר "אנשים ומחשבים":

"
בוואלה! לא הסתירו את אחת הסיבות העיקריות לשיתוף הפעולה החדש: התחרות מול ענקית החיפוש גוגל. בראיון ל-DailyMaily אמר דודו בקר, משנה למנכ"ל החברה, כי וואלה! מתחרה בגוגל מאז ומעולם, במובן שעיקר הכנסותיה נובעות ממכירות של מוצרי פרסום – אותו תחום שגוגל מוכרת. לדבריו, החוזק הגדול של גוגל על וואלה!, נובע ממודעות בעלות הקשרים קונטקסטואליים, בעוד שהחוזק של וואלה! מול גוגל, נובע מהיכולת שלה למכור מודעות מדיה.
"

קרע, קרע אותי מצחוק.
וואלה וגוגל, ככה צמודים בתחרות (שוב, להצמיד אצבעות כנ"ל), ראש בראש. באותה נשימה.
תראו כמה אבק אנחנו עושים…

.