לנשום בין השורות

פתאום חשבתי, תוך כדי כתיבה לפרינט (טסט, טסט, חת' שתיים), שמבנה השורות והמרווחים שאני מכניס בעורך של וורדפרס, לא יבואו לידי ביטוי בפרינט.
ולא, מעבר בין פסקאות לא נחשב.

אני חייב לכתוב בעורך מקוון. לא בוורד ולא באאוטלוק. אני חייב לדעת שבהינף הקלקת עכבר הטקסט נגיש לכל אחד בעולם. שאני חלק מהעולם. שאני לא צריך להמתין.
"האדם המיידי" במיטבו.

ואני אוהב להשתמש בכל היכולות שהעורך (הלא האנושי, תרתי משמע) נותן לי.
כתבתי פעם ששירה היא פיסול במילים, אבל אפשר לעשות זאת גם בכתיבה שאינה שירה. לנצל את המרחב הדו-ממדי ליצירת קצב, חיבור וניתוק, פיתולים של משמעות.
לשים דברים משמעותיים בשורה משלהם, גם אם הם קצרים.
להשאיר יותר משורה ריקה רווח. שתיכנס קצת רוח בין המילים.

אבל בפרינט, ממה שאני רואה, הם לא יכולים לבזבז ככה שטחים לבנים. הכול צריך להיכנס למרובעים. כולל יישור דו-צדדי צבאי של האותיות.
המטראז' העצי חושב, הדיו נמדד, המודעות נמכרו.

שטחים לבנים אין טעם לספור. אין להם משמעות.

אוי, זה כל כך אני

people-person1.JPG

כן, אני יודע, זה נשמע מתנשא, אבל בגילי הגעתי למסקנה שאני מה שאני ונמאס לי להוריד את עצמי בשביל לרצות אנשים שבאמת אין סיבה שארצה לרצות אותם.
זה לא שאני אנטיפת (לדעתי…), אבל אני מעדיף לרוץ קדימה עם מי שרוצה ויכול לרוץ קדימה.
אני שונא פוליטיקות ושטויות דומות.
אני לא אפגין בוז כלפי מי שאינני חושב שהוא ראוי, אלא אהיה קורקטי עימו, אבל לבטח לא אתחבר אליו בשביל הכיף או בשביל להשיג את מטרותיי.

אפילו תליתי העתק בקיוביק שלי (סוג של שיני שום).

(תודה ל-Linda Causey, מאתר A Perfect World, שאישרה לי לפרסם את פיסת החיים הזו שהיא ציירה. תמונת המקור).