יום הזיכרון של האהבה

אחד היתרונות היחידים, אם ניתן לומר כך, בימי זיכרון, הוא הזכות לשמוע מחדש שירים עבריים יפים שאף עורך רדיו צעיר לא ישמיע בסתם יום של חול בגלל, אני מהמר, שהוא בכלל לא מכיר. זה ישן מדי.

אחד מהשירים האלו, שהשנה תפס אותי במיוחד, הוא "במקום פרידה" (הידוע יותר כ"אם תלך") שכתב נתן יונתן.
פעמים רבות אנו שומעים שירים, פה מילה, שם משפט, בעיקר פזמון, אבל שיר שמושר לא מתגבש לכדי אמירה כוללת, כפי שניתן לראות כאשר השיר פרוש לפניך במלואו.

הפעם קראתי את השיר הזה כטקסט והוא עשה לי דז'ה וו מאוד מדויק לרגע מאוד משמעותי באהבה שלי.

את טלי הכרתי בצבא. לה היה חבר, אבל אי אפשר היה לעמוד בפניי (אל דאגה, זה לא חזר וזה היה רלוונטי רק אליה), והיא נפרדה ממנו והפכנו חברים. היה לה קשה, בעיקר מוסרית, עם הצעד הזה שהיא עשתה והיה שלב, די בהתחלה, שהיא החליטה לחזור אליו.
נסעתי אליה באופנוע החמישים סמ"ק המקרטע שלי לחר"פ צריפין, שם שירתה, לקחת ממנה משהו שלי שנשאר אצלה. חוץ מהלב שלי. היא נתנה לי מכתב פרידה. בתחנת הדלק הראשונה בדרך חזרה עצרתי בצד וקראתי אותו.
כל מכתב הפרידה הזה זעק מאמביוולנטיות שאינה רוצה בפרידה שמתרחשת מכל הסיבות הלא נכונות. היו שם את כל הסיבות שבגללן אנו צריכים להישאר ביחד.

אחרי שנה התחתנו.
המכתב הזה היה צריך להיות יום הזיכרון של האהבה שלנו, אך הוא הפך ליום העצמאות שלנו.

במקום פרידה / נתן יונתן

אם תלך עכשיו, הכל עוד ישאר לי
קצף חרציות, שלהביות זהב
צפצפה כסופה, הלב שלי אומר לי
אם לומר שלום, אז בוא נאמר עכשיו.

אם תלך עכשיו, קולך מקצה הגשר
יצלצל אלי כואב ומאוהב
ילטף פני באצבעות של גשם
כנגיעה קלה של רוח בכוכב.

אם תלך עכשיו, ציפור קטנה לוחשת
לאוזני ציוץ עליז ומאושר
מה קרה פתאום, שאת פריחת הקשת
עננים כיסו, לאן תלך עכשיו?

אם תלך עכשיו, יפה כמו רקפת
אהבה שלך בין הסלעים תדעך
איש אחר יביט, איך יד הזמן קוטפת
פרח עלומי שבגנך פרח.

_

לחן: מתי כספי.
ביצוע: רביעיית הזמר של חיל האוויר – מימין לשמאל: רמי רחל, גילת אנקורי (כן, עידית לינוביץ' מ"רמת אביב ג'"), הסולנית דולי ענבר (שבהתחלה הייתי בטוח שזו רותי נבון) וויקי תבור.

[youtube KzPxaPy3kNc]

אודות איתן

רק על עצמי לספר ידעתי. בשביל זה יש בלוג, לא?
פורסם בקטגוריה גברים-נשים, יצירה ויוצרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

4 תגובות בנושא יום הזיכרון של האהבה

  1. מאת אלדד‏:

    אכן פוסט מקסים.

    מעבר לכך שים לב שכבר אז השתמשת בטריק הידוע של להשאיר משהו אצל מישהי בכדי שיהיה תירוץ לחזור…
    ד"ש מפולין

  2. מאת אפרת‏:

    גם לי היה יום זיכרון כזה לאחרונה. בשנה הבאה אפשר להתכנס, לעשות טקסים, לשיר שירים…
    כתבתי על זה אצלי גם: https://bimkomte.wordpress.com/2008/04/30/53/

  3. מאת אריה‏:

    לא יודע אם זה יגיע אליך בכלל….הפוסט כאן כל כך ישן. אבל בדיוק יצא ביצוע חדש לשיר הזה וקרה התהליך הרגיל.

    שמעתי – אהבתי – קראתי את הטקסט…התעמקתי – גיליתי את הביצוע המקורי (מדכא קצת) והתחלתי סתם לחפש מה אנשים כותבים על השיר (אני חפרן מקצועי). אז הגעתי לכאן. ואהבתי מאד. איזה פוסט מקסים ואופטימי.

  4. מאת אריה‏:

    אה….וזה הביצוע החדש
    https://www.youtube.com/watch?v=_EZc66VXizU

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *