ערב עיון – התמכרות לאינטרנט

מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט מקיים ביום רביעי, 12.12.07, בשעה 16:00, באוניברסיטת תל-אביב, ערב עיון (יותר נכון, אחה"צ עיון, אבל זה לא נשמע טוב) בנושא האהוב, המוכר והטחון של "התמכרות לאינטרנט" (יציר דמיוני או איום קיומי (פרשנות שלי)).

הפעם, כך נדמה לי, עולים דרגה, והמרצים יהיו רופא (לא מצוינת התמחותו), פסיכולוג קליני עם התמחות בהתמכרות (!) ומנהל מחלקה פסיכיאטרית (!!111!!).

 הכניסה חופשית. לגבי היציאה אין התחייבות. תלוי איך יאבחנו אתכם.
(אגב, אשתי לא צריכה סיוע של אבחנה רפואית רשמית. מצידה אני כבר ממזמן מאובחן כחיובי חזק. רגע, שני אחים בלבן דופקים בדלת)

מעבר לאפשרות להסתלבט על הנושא במגוון דרכים, יש כאן באמת שאלה מעניינת האם המעבר מסגנון חיים בלתי-מקוון לסגנון חיים מקוון הוא התמכרות, מה שיותר מסתמן כך בשלבים הראשונים של המעבר, בייחוד במקרה של "מאמצים מוקדמים", מאחר והם החריגים מבחינת כמות הזמן שהם מייחדים לפעילות מקוונת, כך שהחיים ה"נורמליים" (אפשר גם בלי מירכאות) שלהם נפגמים.
אולם, ככל שעובר הזמן והטכנולוגיה מוטמעת גם אצל הקהל הרחב, ההתמכרות הופכת במידה רבה לסטנדרט החיים החדש, אצל הקהל הרחב, וההתמכרות הופכת ל"לא-נושא". הרי החיים הם ממוצע נע, לבטח בעידן כמו שלנו, שהשינויים בו הרבה יותר מהירים מבעבר, אם נמדוד על פי כמות שינויים לתקופת זמן.

אינני יודע אם אגיע, אבל בכל מקרה זה נראה ערב עיון עם פוטנציאל לעניין.

בכלל, המכון הזה עושה עבודה מבורכת ומעניינת בכיסוי מגוון הנושאים הסובבים את האינטרנט.
מומלץ אזור סיכום האירועים הקודמים של המכון, כולל מצגות.
כמו כן מומלץ לכתוב לכתובת הדוא"ל [email protected] ולבקש לקבל עדכונים בדוא"ל על האירועים העתידיים של המכון.

לילה טוב.

פורסם בקטגוריה אינטרנט | כתיבת תגובה

הורדה ארוכה כשיעור לחיים

קרובת משפחה (לא נציין שמות או קירבה. אני רוצה לחיות) החלה להתעניין בקבלה ואף נרשמה לקורס תואם בהדרכת מואר שהוא גם איש עסקים ידוע (שוב, לא נציין וג'ו… אני רוצה וג'ו).
מאחר וקרובת המשפחה אינה אשת מחשבים, היא ביקשה ממני שאכנס לאתר שנתנו להם בקורס, ואוריד לה מצגות של הקורס. מאחר ואיש טוב לב אני, שמחתי להיענות לבקשתה.

הבונוס הלימודי עבורי, איש המחשבים הציני, היה ההערה בתחתית דף ההורדה (שכנראה מיועדת לגולשים שעדיין עובדים עם מודמים אנלוגיים של 56k):

kabbalah1.JPG

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה | כתיבת תגובה

מוכרחים להיות שמח

SONY הוציאה מצלמה דיגיטלית חדשה, דגם DSC-T200.
הייחוד במצלמה זו הוא שניתן להגדיר שהמצלמה תבצע בעצמה צילום בכל פעם שהיא מזהה חיוך אצל המצולם.

 ממשק המצלמה - בחירת

 והנה גם הדגמה חיה

[youtube N1WC_00L0b0]

אני מאוד יכול להבין את הסיבה השיווקית לפיצ'ר הזה, למנוע מצלמים לא זריזים לפספס צילומי חיוכים.
כי, הרי, בשביל זה יש מצלמות? בשביל לתעד חיוכים? לא?

זהו, שלא. הפיצ'ר הזה נראה לי אחת ההמצאות העצובות ביותר שראיתי לאחרונה.
המצאה כזו תגרום לאנשים להתעצל ולהוציא רק תמונות עם חיוכים. למנוע מהמצולמים להמתין זמן רב מדי, עם חיוך מתוח יתר-על-המידה, בזמן שהצלם לא מוצא את הכפתור הנכון.

הרי החיים בנויים בעיקר מ"לא-חיוכים". זה פיצ'ר של זיוף. זה טוב לצילומי פרסומת, לא לחיים שלנו.
זה להפוך את החיים שלנו לפרסומת. לרצף של רק-זיכרונות-טובים.
לרמות את עצמנו, מה שאנחנו עושים באופן שוטף, וכעת יהיה לזה גם תיעוד.

ומה יקרה אם יש מספר אנשים בתמונה, ורק חלקם מחייכים? המצלמה תצלם? ואם זו עווית כאב שגורמת לפה להתעגל, אך לא משמחה? גם אז המצלמה תצלם?

אני אחד מהאנשים שיותר אוהבים טכנולוגיה, אבל ככל שעובר הזמן (ויכול להיות שזה יותר קשור אלי אישית מאשר לשינויים בטכנולוגיה), אני מוצא עצמי יותר ויותר תוהה לאן אנו הולכים, ושכרגיל, קודם עושים ואח"כ חושבים.

(כן, אני יודע, אני זקן נרגן וחששן. תשאירו אותי בשלג.)

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה | כתיבת תגובה