Web Analytics

תנובה

חופשת פסח. אתם לוקחים, שמחים וטובי לב, את הילדים לסרט על הבוקר.
אולם חשוך. פופקורן? יש! שתיה גדולה? יש! כולם מוכנים לעשות כיף? כן!
ואז… בפרסומות שלפני הסרט, מגיע הדבר הזה…

איך אומרים באנגלית: …This is wrong on so many levels

ברכות אנשי "תנובה"! הצלחתם ליצור את סרט הפרסומת הראשון שגרם לי, לראשונה בחיי מדושני הבורגנות, לפצוח בחרם צרכני.

את הסרטון הזה (שהוא קפיצת מדרגה שלילית לפרסומת הקודמת עם הילד המעצבן שמחכה לקרלו היומי שלו בארבע אחה"צ) קיבלתי לפרצוף, כאשר הלכתי בחופשת הפסח, עם שלושת ילדי, לצפות בסרט המופלא "הורטון שומע משהו", וזה הגיע ללא אזהרה במסגרת רצף הפרסומות שלפני הסרט.
המיקום היה "סינימה סיטי", שזה באותו הבניין של הנהלת "תנובה". הו, המקריות.

ברור לי שלפרסומות יש כוונות שונות, שכולן מתנקזות לכיס כלשהו, אבל מה "תנובה" מנסה להשיג בפרסומת הזו, אלוהים יעזור לי להבין.

כן, אני מכיר את התיאוריות שיגידו שילדים מרגישים חסרי אונים ובלי שליטה על עולמם, מנוהלים תמידית על ידי הוריהם, המפלצות, שכל הזמן אומרים להם "לא", ולא נותנים להם לחיות את החיים הטובים שאלוהי הפרסומות כל הזמן מבטיחים להם, ורק "קרלו" הקולי הוא נקודת האור בעולם, הפעם היחידה שהוריהם השליליים מסכימים שזה טוב עבורם, ואם ההורים מסכימים – אז זה בטח משהו מוצלח ביותר, שקיבל את חותמת האישור מהדרג הגבוה ביותר בחייהם.

יוצרי הדרק הזה מניחים שהאפשרות ל"שיקום הסמכות ההורית" עבר ממזמן את נקודת האל-חזור והשליטה עברה לידי החמודמודים שלנו. רק תעשו מה באלכם, בראשלכם. אנחנו נשב בצד, בחושך, ונראה אתכם מנהלים את העולם מגובה מטר.

אני יודע שחלק מכם יחשבו Play down – מה אתה רוצה? תרגיע. כולה קריצה מחויכת, הפוך על הפוך, ילדים לא ישנו את עולמם בגלל פרסומת של חצי דקה.
זהו, שאני לא רוצה להירגע. אני, עד להודעה חדשה, הפילטר בין הילדים שלי לבין העולם. אני לא שולט על הכל, אבל איפה שאני יכול – בהחלט כן.
ילדים הם כר נוח להשפעה, הם מקבלים פעמים רבות דברים כפשוטם ולא תמיד מבדילים בין דמיון למציאות. אני לא מעונין לתת אפילו פתח צר למסרים כאלו, בטח לא מחברה שהסיסמית שלה היא "החיים על פי הטבע".

חרא בלבן "תנובה". אם אתם מעיזים להסית את הילדים שלי נגדי, להראות להם שה"לא" שלי שווה לתחת ושהם יכולים לשים עלי פס כולל ואנדליזם – פתחתם איתי חזית שתתנהל לאורך מקרר הסופר, מקצה לקצה, מהגבינות, דרך המעדנים ועד לחלב. גם לבשר שאתם משווקים.
ולא, זה לא משרד הפרסום ("מקאן אריקסון" במקרה זה). הוא יכול להציע מה שבא לו. האחריות עליכם. אתם אישרתם את זה.

ב"עידוד" המחאה ו"הרשות השניה לרדיו וטלוויזיה" הוסיפה "תנובה" בתחילת הפרסומת המשודרת בטלוויזיה מעין אזהרה: "אל תנסו את זה בבית" (סרטון גרסת הטלוויזיה), המועברת גם על ידי השובב הנודע והמאויר, קרלו. מן הסתם אם האזהרה היתה מופיעה בסוף התשדיר ומוצגת על ידי אדם מבוגר, בשר ודם, היה להם אפקט ממשי יותר.
כמובן בפרסומת בקולנוע האזהרה הזו כלל לא הופיעה. טוב, שם אין "רשות שנייה".

באתר הרשות השנייה, מיתממת תנובה בתגובתה:

"תשדיר הפרסומת, הפונה לקהל האמהות והילדים גם-יחד, נועד לספק לצרכנינו מידע על המעדן ולהעלות את המודעות לערכו התזונתי. המסר מועבר באמצעות תשדיר הומוריסטי וחביב, המציג מעשי קונדס של ילד הבוחן את גבולות ההתנהגות המותרת, ובוחר לבסוף במעשה חיובי – אכילת המעדן. בכך מעבירה הפרסומת מסר חינוכי של גבולות המותר והאסור. לבקשת הרשות השנייה, הוספנו בתחילת הפרסומת משפט הבהרה אותו אומר קרלו: ’אל תנסו את זה בבית’".

"…ובוחר לבסוף במעשה החיובי – אכילת המעדן." "בוחר" לאחר שכבר עשה את כל המעשים שנדרש שלא לעשות.
גם את המעדן הוא לקח מבלי לשאול וקיבל הסכמה לכך רק לאחר שכבר לקח את המעדן, ועל פי מעשיו הקודמים – הוא גם היה אוכל את המעדן מבלי להמתין לאישורה של אימו.

מסתבר שאני לא היחיד שמתעצבן. גם פ בן סירה, איתו אני בהחלט מסכים, גם בקטע של השימוש בשיר "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת", שמזה זמן רב מסמל את חוסר היכולת של גברים לקבל תשובה שלילית מנשים ועמידה בגבולות שאדם אחר מציב לך. זו רק המשכיות לביטול ה"לא" שנשים חוות בחייהן הבוגרים, אם בעבר זה היה על רקע של "בין המינים", אז הנה גם ה"גבר" הצעיר במשפחה ממשיך לנהל אותך ולהתייחס אליך כמו משרתת שרק נועדה לספק את צרכיו הילדותיים.

יש גם עצומת מחאה נגד הפרסומת הזו. אני אחתום מייד לאחר פרסום פוסט זה. אתם מוזמנים גם.

גם חנה קאופמן במדור הפרסום של NRG.

בנפתולי החיים

מורן מ"שמוליק קיפוד"

דיון בפורום "הורים לתינוקות" ב"תפוז".

נאמנוש מ"TheMarker Cafe"

אז כדאי ש"תנובה" תזכור שכל עוד שנותן הביס הוא לא בעל הכיס, כדאי לשדר מסרים שלא מערערים את מעמדו של בעל הכיס, אחרת את מוצרי תנובה אל ביתו לא יכניס.

פורסם על ידי איתן

רק על עצמי לספר ידעתי. בשביל זה יש בלוג, לא? הצג פוסטים נוספים

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.