אז היתה השבוע ישיבת מחלקה, שעה בערך. רוב הזמן דיבר מנהל המחלקה. הקשבתי, באמת הקשבתי (אפילו הערתי הערות ושאלתי שאלות), אבל במקביל אדם צריך ליצור משהו.
אז היו שם טושים וניירות של ילד של אחד העובדים. החופש הגדול. אז שוב שרבטתי.
וחלמתי שזה החופש הגדול גם שלי.
.
(תקליקו להגדלה)
אני בהלם, הרי ההיסטוריה נכתבת מחדש בישיבות האילו…