בכנס האחרון של סדנת יובל נאמן, מלפני מספר שבועות, חילקו בחינם את גיליון חודש יוני 2013, גיליון מספר 14, של Israel Defense . לקחתי לקרוא בבית.
בין העמודים 106 עד 110 יש כתבה בשם "חבר'ה זה מלחמה" בה מרואיין שלמה גזית, לשעבר ראש אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל, שנקרא לשקם את האגף לאחר מלחמת יום הכיפורים, וזה גם עיקר נושא הראיון.
ניכר שמר שגיא, ככל שאוכל להעיד מקריאת הראיון, הוא אדם אינטליגנטי ובקיא בנושאי המודיעין, לא שאני האדם שממש יכול לשפוט בנושא, אבל זו התרשמותי כאדם מן השורה.
אולם בעמוד 106 היתה פסקה שהייתי צריך לקרוא מספר פעמים, כי לא האמנתי שאני קורא אותה. מאחר ולא מצאתי את הכתבה באינטרנט – סרקתי את הפסקה, כולל פסקה לפני ופסקה אחרי (למניעת טענת "הוצא מהקשרו"). הפסקה דנה בזמן שבו מר גזית מונה לתפקיד ראש אמ"ן ובתהליך כניסתו לתפקיד. אני מקווה שאנשי Israel Defense יפרסמו בשלב כלשהו את הכתבה במלואה באתרם שלהם.
בבקשה קראו את הפסקה האמצעית של קובץ הסריקה שלהלן:
אז לטובת מנועי החיפוש אצטט את הפסקה המדוברת: "התפיסה הבסיסית שלי הייתה שחיל המודיעין הוא חיל מעולה שבמעולים, הוא החליק על בננה, וספג מכה מאוד מאוד כואבת, אבל לא משום שהחבר'ה בחיל אינם טובים ולא בגלל שהחיל אינו טוב, והדבר החשוב ביותר היה לומר את זה לאנשים. ולבוא ולומר, קודם כל אנחנו באמצע מלחמה (עדיין הייתה אז לחימה בסוריה), אנחנו עכשיו ממשיכים בעבודה, 'עסקים כרגיל'."
לא הייתי איש מודיעין בעברי ואני לא כזה כעת, כך שאולי יש דברים שאני לא יודע ולא מבין, אבל בגלל שאין לי את הרקע הזה, אני מסתכל על הדימוי הזה כאזרח רגיל של מדינת ישראל.
אני בטוח שאגף המודיעין, מאז ומעולם עשה, עושה ויעשה עבודה חשובה ומעולה, שהיא נרחבת הרבה יותר מלהעריך מה הסבירות לפתיחת מלחמה כנגד מדינת ישראל, אך נראה לי הגיוני שההערכה הזו היא אחד מהתפקידים הכי חשובים של עבודת אגף המודיעין של צה"ל.
נדמה לי שאני לא אטעה אם אומר שמלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה הטראומטית ביותר בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, מלחמה שהחלה כאשר מדינת ישראל הופתעה מהתקפה של מספר מדינות אויב בו-זמנית, כאשר אגף המודיעין העריך כי הסיכון לפריצת מלחמה הוא "בסבירות נמוכה". ועדת אגרנט, שקמה לאחר המלחמה לחקור את הכשלים שהובילו לחוסר המוכנות למלחמה כינתה את הכשל המודיעיני והמדיני כ"ליקוי מאורות".
אני יכול להבין את מר גזית, שתפקידו היה לשקם מהר ככל שניתן אגף גדול וחשוב בצה"ל, שמן הסתם היה נתון בהלם ותחושת כישלון, ולעודד אותו להמשיך בעבודתו למרות הכל, ולכן היה חשוב לו להעביר מסר חיובי לאנשיו.
אבל עם כל הכבוד – להשתמש בדימוי של החלקה על בננה לכישלון בחיזוי מלחמה שמקורה במספר מדינות בו-זמנית, מלחמה שהובילה להרוגים ופצועים רבים, מלחמה שהובילה עד לתחושת סכנה קיומית למדינת ישראל על ידי מנהיגי המדינה – הוא בלתי-נתפס.
ובנוסף, דימוי כזה מרמז לארגון שהאשמה היא בעצם לא כל-כך שלו, אולי של צד שלישי, אולי אפילו רשלנות של אחרים או אולי כוח-עליון; לכן אולי בעצם אין מה לתחקר ולהפיק מסקנות, כך שאולי בעצם אין אנשים באגף שנכשלו וצריכים לשלם מחיר כזה או אחר.
אני נזכר בהקשר הזה באמירה של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר לשעבר דן חלוץ "אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה" כאשר נשאל על מידת הרגשות שצריך טייס לגלות, בתוספת הידיעה שהוא מכר את תיק המניות שלו ערב פריצת מלחמת לבנון השנייה וחטיפת חיילי צה"ל בגבול לבנון (סוג מתקדם של שימוש במידע פנים).
אני משער שאף אחד לא מצפה מאנשי צבא בכירים ומשופשפים שיהיו שיא הרגישות והדיפלומטיות, אבל מצד שני, בכל אופן הם אמורים לדעת להתנהל מול הציבור, מול התקשורת, ולברור מילים ומעשים, כי הם לא נמצאים במקומם כמו בכל מקום עבודה רגיל, וגורלות רבים ומשאבים רבים נתונים בידיהם. ברור לי שהעשייה הצבאית כרוכה בקהות חושים מסוימת, שהכרחית לביצוע המשימות הצבאיות (אולי זה דומה במידה מסוימת לרופאים בהתמחויות מסוימות), אבל לדעתי – ככל שאדם עולה בסולם הדרגות הצבאי ומגיע אל הדרגות הבכירות ביותר, מתעצם הקונפליקט בין ההטמעה המתמשכת של אורח החיים הצבאי באישיות האדם לבין החשיפה הציבורית המוגברת של דבריו ומעשיו של אדם כזה, ואז יתכנו התחלקויות לשון מהסוג הזה.
.