הַקִרְבָה היא הַקְרָבָה

מצאתי את זה בבלוג "פתיתים" של ירון.
אומרים שזה של אלתרמן, מ"הטור השביעי", משנת 55 למאה הקודמת.
יפה לראות כמה אנו צועדים במקום. המלחמות מלחמות, התקשורת חיה בבועה שלה בגוש דן (לא לדאוג, בסבב הבא אני מהמר שגם גוש-דן יהיה לוח מטרה). עולם כמנהגו הורג.

.

נְשַעֵר כִי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
תּוֹתָח קָט, בֶן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים
יְרִיָה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִלְבַד,
אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.

נְשַעֵר כִי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
מִזְדַמְנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַסְבִיבָה?
וּמֵשִיב הַנִשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך…

הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְבִיבָה דּוֹמֵמָה.
רַק מִפַעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְלֶאכֶת,
יוֹרֵד אֵיזֶה פָגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵמָה
בְשֶטַח מַזְכִירוּת-הַמַעֲרֶכֶת.

חוּץ מִזֶה כִמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְפוּס.

וְאוֹמֵר הַשֵנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
אֵין עִילָה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָזוּקָה אֻומְלָלָה
הַיְשַר בַחַלּוֹנוֹת וּבַדְלָתַייִם.

לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.

וְאוֹמֵר הַשְלִישִי: כֵן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
אִם נַגִיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָאֵלֶה.
תְמוֹל אֶצְלֵנוּ כִמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִקְרָה –
אֲבָל מֵילָא.

כַךְ דִבְרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִי (שֶנִימַת
אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִי שֻכְנַעְתִי כִמְעַט
מִן הַיַחַס הַזֶה הַסְטוֹאִי.

וְרַק רַחַש סָפֵק בִי שָאַל, אִם אָמְנָם
לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִכְנוּעַ
לוּ שָכְנוּ בֶאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
וְהָיוּ מְקַבְלִים “רַק” פָגָז לְשָבוּעַ…

רַק פָגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת
אֲחָדוֹת בְכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת…

יִתָכֵן כִי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְקוֹל
לְסַלֵק וִיהִי-מָה כָל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ…
יִתָכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְלִי כָל
הִסְתַיְּיגוּת… מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶרֶךְ הָרוּחַ…

הָעִיקָר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַשְנוּ מִכְבָר)
אֵינוֹ כֵן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם…
הָעִיקָר הוּא שֶקְצָת בְרִחוֹק מִן הַסְפָר
קַל לָדוּן בַדְבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְתִיבִיזְם…

זֶה מַשְפִיעַ.. מַשְפִיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
שֶל דֵעוֹת. טוֹב דִיוּן שֶצָלוּל וּמַקִיף הוּא,
אַךְ נִקְבַעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַרְשָן
גַם לְפִי הַמָקוֹם שֶמִמֶנּוּ מַשְקִיף הוּא.

.

נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט”ו (1955) (תקופת הפדאיון)

.